גוף הכולל את כל הכוחות המזוינים של ישות מדינית, (או כל ישות פוליטית משמעותית אחרת) הנושא את מלוא האחריות לשמור ולנטר, להגן ולאבטח את ביטחונם של האזרחים, ולשם שימור משאבים אסטרטגיים, וכן לנהל באופן אפקטיבי כל יוזמה מעשית הנובעת מהחלטות שברמת הצד השלטוני בשיטת הממשל.
מן הפועל צָבָא שמשמעו להתאסף למקום אחד. המילה קיימת בשפות שמיות נוספות: אכדית: ṣābu - חייל, קבוצה של חיילים. אוגריתית: 𐎕𐎁𐎜 (צבאֻ) - קבוצת חיילים. געז: ṣabʾ - מלחמה, לוֹחָמָה. מפרוטו-שמית, בצורה המשוערת ṣābaʾ.
לחלק מהפרשנים גם צבה ”וחניתי לביתי מצבה מעבר ושב“ (זכריה ט, פסוק ח)
גרסה של המילה מופיע במצרית הכתובה בכתב חרטומים בהגיית יְבִּיאוֹ jbi.w [1].
צבא>צביון> - ”דאמר ריב"ל כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו שנאמר [2] ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, אל תקרי צבאם, אלא צביונם.“ (בבלי, מסכת חולין – דף ס, עמוד א)
התורה מעניקה פטור לחתן המשרת בצבא במהלך שנת הנישואים הראשונה בלבד: ”כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח“ (דברים כד, פסוק ה)
ערך בוויקיפדיה: צבא
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צבא