צבא

צָבָא

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צבא
הגייה*	tsava
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	צ־ב־א
דרך תצורה	משקל קָטָל
נטיות	ר׳ צְבָאוֹת; צְבָא־, ר׳ צִבְאוֹת־

1. לשון המקרא קבוצת אנשים מאורגנת ומסודרת, הנחושה בפעולתה למען מטרה מסוימת.

   • ”וְהוֹצֵאתִי אֶת צִבְאֹתַי אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם“ (שמות ז, פסוק ד)
   • ”מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד“ (במדבר ד, פסוק ג)

2. גוף הכולל את כל הכוחות המזוינים של ישות מדינית, (או כל ישות פוליטית משמעותית אחרת) הנושא את מלוא האחריות לשמור ולנטר, להגן ולאבטח את ביטחונם של האזרחים, ולשם שימור משאבים אסטרטגיים, וכן לנהל באופן אפקטיבי כל יוזמה מעשית הנובעת מהחלטות שברמת הצד השלטוני בשיטת הממשל.

   • ”וַאֲבִימֶלֶךְ הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ“ (בראשית כו, פסוק כו)
   • בישראל, כל נער בגיל שמונה עשרה מתגייס לצבא.

3. לשון המקרא מקבץ פריטים רבים במערכת אחת. המשמשים יחד.

   • ”וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם“ (בראשית ב, פסוק א)
   • ”וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ אוֹ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי“ (דברים יז, פסוק ג) ”.“ (ישעיהו מה, פסוק יב)

גיזרון

• מן הפועל צָבָא שמשמעו להתאסף למקום אחד.
• לחלק מהפרשנים גם צבה ”וחניתי לביתי מצבה מעבר ושב“ (זכריה ט, פסוק ח)
• גרסה של המילה מופיע במצרית הכתובה בכתב חרטומים בהגיית יְבִּיאוֹ jbi.w .

צירופים

• יוצא צבא
• צבא השמים
• צבא המרום

נגזרות

• צבאות
• צבאי
• צבאני

מילים נרדפות

• גייס

תרגום ל־2

• איטלקית: esercito‏‏‏‏
• איסלנדית: her‏‏‏‏
• אלבנית: armatë‏, ushtri‏‏‏‏
• אנגלית: army‏‏‏‏
• גרמנית: Armee‏, Heer‏, Landstreitkräfte
• דנית: hær‏‏‏‏
• הונגרית: hadsereg‏‏‏‏
• יוונית: στρατός‏‏‏‏
• יפנית: 陸軍‏, 軍隊‏‏‏‏
• כורדית: ئۆردوو‏, جاش‏‏‏‏
• לטינית: exercitus‏‏‏‏
• ספרדית: ejército‏‏‏‏
• פולנית: armia‏, wojsko‏‏‏‏
• פינית: maavoimat‏, armeija‏‏‏‏
• צרפתית: armée‏‏‏‏
• צ'כית: armáda‏‏‏‏
• קרואטית: vojska‏‏‏‏
• רוסית: армия‏‏‏‏

ראו גם

• בסיס
• מלחמה
• צה"ל
• רמטכ"ל
• שרות

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: צבא

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צבא

צָבָא

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	צבא
שורש וגזרה	צ־ב־א
בניין	פָּעַל (קַל)

1. (יאמר על-קהל, קבוצת אנשים) נאסף למקום מסוים ולמטרה מסוימת.

   • ”מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד“ (במדבר ד, פסוק כג)
   • ירד ה' אלהים לצבוא על
   • ”וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד“ (שמות לח, פסוק ח)
   • החסידים צבאו על בית הרבי,

גיזרון

• מן המקרא

מילים נרדפות

• התאסף
• התגודד
• נקהל
• התקהל

ניגודים

• התפזר
• נָפַץ

תרגום

• אנגלית: word‏‏‏‏

צָבָא ג

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה*
חלק דיבר
מין
שורש	ש־ר־ש
דרך תצורה
נטיות

1. לשון המקרא [לא בשימוש] זמן מוגדר ידוע וקצוב

   • ”הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ על [עֲלֵי] אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו“ (איוב ז, פסוק א)

גיזרון

• מילה יחידאית קרוב אל קצבה^{[דרוש מקור]}.

מידע נוסף

• גם בפסוק ”דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלַ‍ִם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲו‍ֹנָהּ “ (ישעיהו מ, פסוק ב) יש מסבירים שמדובר במילה זו.