כרה

כָּרָה א

סילק עפר מהקרקע ויצר בה בור או שוחה.
- ”...וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר.“ (בראשית כו, פסוק כה)
- ”וְכִי־יִפְתַּח אִישׁ בּוֹר אוֹ כִּי־יִכְרֶה אִישׁ בֹּר וְלֹא יְכַסֶּנּוּ וְנָפַל־שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר.“ (שמות כא, פסוק לג)
- ”...כִּי־כָרוּ שׁוּחָה לְלָכְדֵנִי, וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי.“ (ירמיהו יח, פסוק כב)
- ”כֹּרֶה־שַּׁחַת בָּהּ יִפֹּל; וְגֹלֵל אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב.“ (משלי כו, פסוק כז)
לשון המקרא [לא בשימוש] קנה
- ”אֹכֶל תִּשְׁבְּרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף, וַאֲכַלְתֶּם; וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף, וּשְׁתִיתֶם.“ (דברים ב, פסוק ו)

לשון המקרא ערך סעודה גדולה.
- ”וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ...“ (מלכים ב׳ ו, פסוק כג)

לרוב המפרשים גם ”יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים; יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים.“ (איוב מ, פסוק ל) ו ”וְהָיְתָה חֶבֶל הַיָּם נְו‍ֹת כְּרֹת רֹעִים וְגִדְרוֹת צֹאן.“ (צפניה ב, פסוק ו)
על פי חז"ל^[1] בפסוק ”וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לֶחֶם...“ (שמואל ב׳ ג, פסוק לה) הכתיב הוא ב־כ'.

אין לבלבל ערך זה עם הערך כירה.

לשון המקרא סעודה.
- ”וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ...“ (מלכים ב׳ ו, פסוק כג)