מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
איור של אדם חוצב
חפר בקרקע קשה ובקע סלעיה ויצר בה חלל. ניתק אבן גדולה מתשתיתה הסלעית.
”...אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.“ (דברים ח , פסוק ט )
”כִּי־שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי – אֹתִי עָזְבוּ, מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת; בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא־יָכִלוּ הַמָּיִם.“ (ירמיהו ב , פסוק יג )
”וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִכְנוֹס אֶת־הַגֵּרִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וַיַּעֲמֵד חֹצְבִים לַחְצוֹב אַבְנֵי גָזִית לִבְנוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים.“ (דברי הימים א׳ כב , פסוק ב )
”שָׁלֹשׁ אֲבָנִים הֵן; אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּה לַבִּימוֹס, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה; סִיְּדָהּ וְכִיְּרָהּ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה (וְחִדֵּשׁ), נוֹטֵל מַה שֶּׁחִדֵּשׁ.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק ג, משנה ז )
"לא לשווא אחי חצבת לבנין חדש / כי מן האבנים האלה יבנה מקדש" (שירו של אבא , מאת נעמי שמר )
מילה מקראית.
באוגריתית , מופיע כשם עצם "חֲצְבְּ" 𐎃𐎉𐎁 . בעלילות בעל וענת - "שְשֵם כּסְף אְל בְּעֲלין חֲצְבְּ ". תרגום, "שִׁישִׁים כסף עבור בעלין (חוצב=) חוטב-העצים" [1] . באכדית : חֻצַבֻּ ḫuṣābu בהוראת 'בול-עץ', (ע"ע - chip of wood ). ובתהליך "זיווג" צ'-אכדית עם ש'- ערבית, השוו חשב :خشب בהוראת בול-עץ.
מילים נרדפות [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
שורש וגזרה
ח־צ־ב
בניין
פֻּעַל
לשון המקרא צורת הסביל של חָצַב
{{צט/שיר|מִכִּסֵּא כָּבוֹד חֻצָּבָה לָגוּר בְּאֶרֶץ עַרֵבָה|שימו לב על הנשמה
מילים נרדפות [ עריכה ]
לשון חז"ל מי שעוסק בעקירת סלעים לצורך בניה.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
חצב
הגייה *
chatsav
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
ח־צ־ב
דרך תצורה
משקל קָטָל
נטיות
חצבים פורחים
לשון חז"ל גאופיט ממשפחת האספרגיים בעל עמוד תפרחת חרוטי , הפורח בלבן בתחילת הסתו .
מארמית: חֲצוּבָא. ע"ש ששורשיו חוצבים בקרקע.
מידע נוסף [ עריכה ]
הרמב"ם זיהה את החצב על פי הערבית قَصَب اَلسُّكَّر (קַצַב אַל־סֻּכָּר) – הוא קנה הסוכר
קישורים חיצוניים [ עריכה ]
ערך בוויקיפדיה:
חצב תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
חצבים
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
חצב
הגייה *
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
ח־צ־ב
דרך תצורה
נטיות
לשון חז"ל כלי אחסון גדול.
”לֹא הָיוּ כוֹנְסִים אוֹתוֹ בַּחֲצָבִים גְּדוֹלִים, אֶלָּא בְחָבִיּוֹת קְטַנּוֹת; וְאֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הֶחָבִיּוֹת עַד פִּיהֶם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף.“ (משנה, מסכת מנחות – פרק ח, משנה ז )
”מִלַּחְמִיּוֹת וְעַד חֲצָבִים גְּדוֹלִים, בְּלֹג; רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר, חֲצָבִים גְּדוֹלִים שִׁעוּרָן בִּשְׁנֵי לֻגִּין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ב, משנה ב )
לשון חז"ל. גם בארמית.
מילה קרובה באכדית: חצבֻּ ; ḫašbu פירוש - חומר,חרסית,שבר חרס, כלי חרס.
מידע נוסף [ עריכה ]
בתלמוד מסופר על אחד האמוראים שדיבר בבדיחות הדעת בעניינים שונים ביניהם על קשר בין הכלי לפועל חָצַב ”חצבא - שחוצב מים מן הנהר“ (בבלי, מסכת שבת – דף עז, עמוד ב )
הערות שוליים [ עריכה ]
↑ (KTU3 3.10 (RIH 84/33): r 1)