חצב
מראה
חָצַב
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | חצב |
| שורש וגזרה | ח־צ־ב |
| בניין | פָּעַל (קַל) |

- חפר בקרקע קשה ובקע סלעיה ויצר בה חלל. ניתק אבן גדולה מתשתיתה הסלעית.
- ”...אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.“ (דברים ח, פסוק ט)
- ”כִּי־שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי – אֹתִי עָזְבוּ, מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת; בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא־יָכִלוּ הַמָּיִם.“ (ירמיהו ב, פסוק יג)
- ”וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִכְנוֹס אֶת־הַגֵּרִים אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל; וַיַּעֲמֵד חֹצְבִים לַחְצוֹב אַבְנֵי גָזִית לִבְנוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים.“ (דברי הימים א׳ כב, פסוק ב)
- ”שָׁלֹשׁ אֲבָנִים הֵן; אֶבֶן שֶׁחֲצָבָהּ מִתְּחִלָּה לַבִּימוֹס, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה; סִיְּדָהּ וְכִיְּרָהּ לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה (וְחִדֵּשׁ), נוֹטֵל מַה שֶּׁחִדֵּשׁ.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק ג, משנה ז)
- ”לא לשווא אחי חצבת לבנין חדש / כי מן האבנים האלה יבנה מקדש“ (שירו של אבא, מאת נעמי שמר)
גיזרון
[עריכה]- מילה מקראית.
צירופים
[עריכה]נגזרות
[עריכה]מילים נרדפות
[עריכה]תרגום
[עריכה]ראו גם
[עריכה]חֻצָּב
[עריכה]| ניתוח דקדוקי – פועל | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| שורש וגזרה | ח־צ־ב |
| בניין | פֻּעַל |
- לשון המקרא צורת הסביל של חָצַב
- "מִכִּסֵּא כָּבוֹד חֻצָּבָה / לָגוּר בְּאֶרֶץ עַרֵבָה" (שימו לב על הנשמה)
גיזרון
[עריכה]- צורת הסביל של חָצַב
מילים נרדפות
[עריכה]
ראו גם
[עריכה]חַצָּב
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | |
| מין | |
| שורש | ח־צ־ב |
| דרך תצורה | משקל קַטָּל |
| נטיות | |
- לשון חז"ל מי שעוסק בעקירת סלעים לצורך בניה.
- ”מביא אדם אבניו ומפרקן על פתח ביתו ברשות הרבים..מסרן חצב לגמל הגמל חייב גמל לסתת הסתת חייב הסתת לסבל הסבל חייב“ (תוספתא, מסכת בבא מציעא – פרק יא, הלכה ה)
גיזרון
[עריכה]
ראו גם
[עריכה]
חָצָב
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חצב |
| הגייה* | chatsav |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־צ־ב |
| דרך תצורה | משקל קָטָל |
| נטיות | |
- לשון חז"ל גאופיט ממשפחת האספרגיים בעל עמוד תפרחת חרוטי, הפורח בלבן בתחילת הסתו.
- ”רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף דֶּקֶל טָב וְחָצָב וְנִקְלִיבָם אָסוּר לִמְכֹּר לַגּוֹיִם.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק א, משנה ה)
- ”ת"ר מטלטלין את החצב מפני שהוא מאכל לצביים ואת החרדל מפני שהוא מאכל ליונים“ (בבלי, מסכת שבת – דף קכח, עמוד א)
- ”א"ר יוחנן והמצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר“ (בבלי, מסכת בבא בתרא – דף נה, עמוד א)
- ”והמורה אומרת – / "עוד מעט כבר סתיו"; / ובשעור מולדת / היא מראה חצב.“ (שעור מולדת, מאת עלי מוהר)
גיזרון
[עריכה]- מארמית: חֲצוּבָא. ע"ש ששורשיו חוצבים בקרקע.
מידע נוסף
[עריכה]- הרמב"ם זיהה את החצב על פי הערבית قَصَب اَلسُّكَّر (קַצַב אַל־סֻּכָּר) – הוא קנה הסוכר
צירופים
[עריכה]תרגום
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה]חָצָב ב
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | חצב |
| הגייה* | |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | ח־צ־ב |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- לשון חז"ל כלי אחסון גדול.
- ”לֹא הָיוּ כוֹנְסִים אוֹתוֹ בַּחֲצָבִים גְּדוֹלִים, אֶלָּא בְחָבִיּוֹת קְטַנּוֹת; וְאֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת הֶחָבִיּוֹת עַד פִּיהֶם, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רֵיחוֹ נוֹדֵף.“ (משנה, מסכת מנחות – פרק ח, משנה ז)
- ”מִלַּחְמִיּוֹת וְעַד חֲצָבִים גְּדוֹלִים, בְּלֹג; רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי אוֹמֵר, חֲצָבִים גְּדוֹלִים שִׁעוּרָן בִּשְׁנֵי לֻגִּין.“ (משנה, מסכת כלים – פרק ב, משנה ב)
גיזרון
[עריכה]מידע נוסף
[עריכה]- בתלמוד מסופר על אחד האמוראים שדיבר בבדיחות הדעת בעניינים שונים ביניהם על קשר בין הכלי לפועל חָצַב ”חצבא - שחוצב מים מן הנהר“ (בבלי, מסכת שבת – דף עז, עמוד ב)