מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
 לערך העוסק בחוֹר; ראו חֹר. |
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | חיוור |
| הגייה* | khiver |
| חלק דיבר | תואר |
| מין | זכר |
| שורש | ח־ו־ר |
| דרך תצורה | משקל קִטֵּל |
| נטיות | ר׳ חִוְּרִים, נ׳ חִוֶּרֶת |
- שצבעו לבן, אדם שפניו בעלות גון לבן.
- דני הוא ילד חיוור ונמוך.
- יעקב ישב בכסא כשפניו חיוורות.
- חלוש, שאינו עז וחזק.
- הצבע הירוק של העלים היה חיוור.
- הציור היפה הזה הוא רק חיקוי חיוור של הציור המקורי.
- מארמית: חִוָּר – לבן. המילה הארמית מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק הנ"ל: ”חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא כָּרְסְיֵהּ שְׁבִיבִין דִּי-נוּר גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק.“ (דניאל ז, פסוק ט) (תרגום: רוֹאֶה הָיִיתִי עַד אֲשֶׁר כִּסְאוֹת הֻנְּחוּ, וְעַתִּיק יָמִים יָשַׁב, לְבוּשׁוֹ כְּשֶׁלֶג לָבָן וּשְׂעַר רֹאשׁוֹ כְּצֶמֶר נָקִי, כִּסְאוֹ שְׁבִיבִים שֶׁל אֵשׁ, גַּלְגַּלָּיו אֵשׁ דּוֹלֶקֶת.)
- לשון המקרא הפך ללבן.
- פניו של האיש חוורו לפתע.
- ”לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב וְלֹא עַתָּה פָּנָיו יֶחֱוָרוּ.“ (ישעיהו כט, פסוק כב)
- השוו לערבית: حَوِرَ (ḥawira, לבן), حَوَرٌ (ḥawarun, לוֹבֶן); ארמית: ܚܘܰܪ (ḥwar).[סמ׳ 1]
- סיווג קונקורדנציוני: S 2357TWOT 630GK 2578
- הלבין, עשה דבר מה ללבן.
- הסביר, פירש.
- הקהל לא הבין את דברי המרצה, לכן עמדתי לצידו וחיוורתי את הדברים.
- הפך ברור יותר, הוסבר.
- לאחר שהסברתי את דבריו, דברי המרצה היו מחוורים לקהל השומעים.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | חור |
| הגייה* | khur |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | |
- מין משובח של בד, ככל הנראה כותנה לבנה או פשתן לבן.
- ”חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אָחוּז בְּחַבְלֵי בוּץ וְאַרְגָּמָן“ (אסתר א, פסוק ו)
- ”וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר“ (אסתר ח, פסוק טו)
- ”וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׂרִיקוֹת וְאֹרְגִים חוֹרָי.“ (ישעיהו יט, פסוק ט)
- "חורי, הפשתים הלבן ביותר, ואולי הוא המין הנקרא באשכנז בוימוואללע שגדל במצרים לרוב והוא לבן ביותר." (מלבי"ם על ישעיהו יט)
- סיווג קונקורדונציוני: S 2353TWOT 630aGK 2580
