הסמיק

הִסְמִיק

לשון חז"ל נַעֲשָׂה צִבְעוֹ כְּצֶבַע הַסֹּמֶק; נעשה אדום, האדים.
- "עופות שטפלן בבצק וצלין, בין שלמים בין מחותכין-אם טפלן בסולת גסה-אפילו הסמיקה הטפילה, אוכל את הטפילה: מפני שהיא סולת גסה, מתפררת ויוצא הדם" (משנה תורה להרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק י"ט)
- ”הַקְּטַנְטַנָּה הִסְמִיקָה / כְּיַהֲלֹם הִבְרִיקָה / אֵשׁ בְּלִבִּי הִדְלִיקָה / כְּלָל לֹא יָדְעָה רַחֵם.“ (הִסְמִיקָה עמנואל כ"ץ, מאת [[W:{{{כותב}}}|{{{כותב}}}]] בזֶמֶרֶשֶׁת)
- "היא הסמיקה / ונתנה לו נשיקה / אהה." (אהבה בסוף הקיץ, מאת מירית שם אור)
- לחייה של הגנבת הסמיקו כשתפסו אותה על חם.

השורש ס־מ־ק הוא שורש מגזרת השלמים. הגיע לעברית מהארמית ומשותף לכמה שפות שמיות.