בינה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בִּינָה[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא בינה
הגייה* bina
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש ב־י־ן
דרך תצורה משקל קְטִילָה
נטיות בִּינַת־; ר׳ בִּינוֹת
עשר הספירות

כח"ב: כתר | חכמה | בינה
חג"ת: חסד | גבורה | תפארת
נהי"מ: נצח | הוד | יסוד | מלכות

  1. (יש לשכתב פירוש זה): יכולת שכלית ומחשבתית גבוהה לדעת את המתרחש בעולם בעבר ועל פי זה בעתיד.
    • ”וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה...“ (דברים ד, פסוק ו)
    • ”...כִּי לֹא עַם-בִּינוֹת הוּא עַל-כֵּן לֹא-יְרַחֲמֶנּוּ עֹשֵׂהוּ וְיֹצְרוֹ לֹא יְחֻנֶּנּוּ.“ (ישעיהו כז, פסוק יא)
    • ”בְּטַח אֶל-יְהוָה בְּכָל-לִבֶּךָ; וְאֶל-בִּינָתְךָ אַל-תִּשָּׁעֵן.“ (משלי ג, פסוק ה)
    • ”מוּסַר כְּלִמָּתִי אֶשְׁמָע; וְרוּחַ מִבִּינָתִי יַעֲנֵנִי.“ (איוב כ, פסוק ג)
    • ”וְכֹל דְּבַר חָכְמַת בִּינָה אֲשֶׁר-בִּקֵּשׁ מֵהֶם הַמֶּלֶךְ וַיִּמְצָאֵם עֶשֶׂר יָדוֹת עַל כָּל-הַחַרְטֻמִּים הָאַשָּׁפִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּתוֹ.“ (דניאל א, פסוק כ)
    • ”אַךְ יִתֶּן-לְּךָ יְהוָה שֵׂכֶל וּבִינָה וִיצַוְּךָ עַל-יִשְׂרָאֵל וְלִשְׁמוֹר אֶת-תּוֹרַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.“ (דברי הימים א׳ כב, פסוק יב)
    • ”...וּמְקָרַבְתּוֹ לִידֵי זְכוּת, וְנֶהֱנִין מִמֶּנּו עֵצָה וְתוּשִׁיָּה בִּינָה וגְבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משׁלי ח, פסוק יד) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה; אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה.“ (משנה, מסכת אבותפרק ו, משנה א)
  2. שם פרטי לנקבה.

גיזרון[עריכה]

  • שם פעולה מן הפועל בָּן

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]


השורש בין

השורש ב־י־ן הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

נטיות הפעלים[עריכה]

ב־י־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בָּן בָּן יָבִין בִּין לָבִין
נִפְעַל נָבוֹן נָבוֹן יִבּוֹן הִבּוֹן לְהִבּוֹן
הִפְעִיל הֵבִין מֵבִין יָבִין הָבֵן לְהָבִין
הֻפְעַל הוּבַן מוּבָן יוּבַן -אין- -אין-
פִּעֵל בּוֹנֵן מְבוֹנֵן יְבוֹנֵן בּוֹנֵן לְבוֹנֵן
פֻּעַל -אַיִן- -אַיִן- -אַיִן- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְבּוֹנֵן מִתְבּוֹנֵן יִתְבּוֹנֵן הִתְבּוֹנֵן לְהִתְבּוֹנֵן

הערה[עריכה]

  • בצורת הֶעבר של בניין קל, מופיעה הטיה עם תנועה חוצצת: ”בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ, אֲנִי דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים...“ (דניאל ט, פסוק ב). אולם האקדמיה ללשון העברית פסלה הטיה זו, שורש זה ושורשי ע"וי יוטו בלא תנועה חוצצת בזמן העבר; בָּנוּ, בַּנְתִּי, בַּנְתְּ וכו'...

כללי האקדמיה בהטיית פעלים שונים מהגזרות ע"ע וע"וי