תפארת

תִּפְאֶרֶת

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	תפארת
הגייה*	tif'eret
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	פ־א־ר
דרך תצורה	משקל תִּקְטֶלֶת
נטיות

1. לשון המקרא כבוד, גדוּלה.

   • "רבי אומר, איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם--כל שהיא תפארת לעושיה, ותפארת לו מן האדם" (אבות ב א)
   • "תִּפְאֶרֶת בַּחוּרִים כֹּחָם; וַהֲדַר זְקֵנִים שֵׂיבָה" (משלי כ, פסוק כט)
   • "אני מדליק משואה זו, לכבוד... ...ולתפארת מדינת ישראל" (מתוך קריאת מדליקי המשואה בערב יום העצמאות)

2. לשון המקרא יופי.

   • "יִשמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקוֹ. כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּוֹ. כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּראשׁוֹ נָתַתָּ. בְּעָמְדוֹ לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי"." (ברכת ישמח משה)
   • "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן; לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם" (ישעיהו נב, פסוק א)

3. [תורת הקבלה] אחת מעשר הספירות.

מילים נרדפות

• גדולה, הדר, הוד, כבוד, תפארה

ראו גם

• פאר