”הצפרדעים העצמים יש להם אך שבע עד תשע חוליות בשדרה וחוליא אחת בהעצה, המתלכדת עם עצם ארוכה ודקה, שהולכת ונמשכת עד האחור.“ (תולדות הטבע, מאת מנדלי מוכר ספרים, 1872, באתר מאגרים)
חמש חוליות העצה בשלד האדם מאוחות לעצם אחת יחד עם חוליות הזנב.
עברית חדשה (ימאות) בספינת עץ: קורות רוחביות המחוברות למזוזת הירכתיים ומעניקות לירכתי הספינה את צורתם.
"זה היה אפוא האיש שראיתיו יושב על [קורת] העָצֵה כאשר ירדתי בעקבות רב־החובל פלג אל תא־הקברניט." (הרמן מלוויל, מובי דיק. מאנגלית: אהרן אמיר)
המילה מופיעה פעם אחת במקרא. בתלמוד ביארו שנקרא כן מחמת שהוא ליד ה ”מקום שהכליות יועצות“ (בבלי, מסכת חולין – דף יא, עמוד א). כמה מפרשים מאוחרים יותר פירשו שנקרא כן מכיון שמסתעפים ממנו העצבים כעין עץ שמסתעפים ממנו ענפים.[2]
1. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי המשק החקלאי (תש"ח), 1948; מילון למונחי האנטומיה (תשי"ז), 1957.
2. האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970.
פעם אחת במקרא, ומובנה לא ברור, יתכן שאין זאת אלא שיבוש.
↑כך לפי הפרשנות המקובלת, וכפי שעולה מחז"ל ומהתרגומים הארמיים שתרגמו "לעומת העצה" - "לקביל שזרתא" (לעומת השדרה). רש"י ורשב"ם ביארו בעקבות התלמוד (חולין יא.) שהכוונה ל"כליות היועצות", אמנם נראה שהכוונה רק למיקום ולא לכליות עצמם (רד"ץ הופמן). לפי רס"ג וכמה חוקרים (קנובל וקייל) מדובר בחוליית הזנב.
↑רנ"ה ויזל (הביאור), שד"ל, רד"צ הופמן. גם הואיל משה ביאר כן, אלא שהוא אמר שהכוונה לשדרה בכלל שנקראת כן מחמת שמסתעפים ממנה הצלעות. ראב"ע כתב: "יש מי שהוציאו מגזרת עץ , בדרך רחוקה".
ערך בוויקיפדיה: סקרום