חכמה

חָכְמָה

יכולת הבנה גבוהה, היכולת לקבל החלטות שקולות ולשפוט דברים על־פי דעת או ניסיון.
- ”וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ, רוּחַ אֱלֹהִים, בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל-מְלָאכָה.“ (שמות לא, פסוק ג)
- ” נער עני בן-טובים אשר נפשו שאפה לדעת חוכמה, נדד במדינה ללקוט ידיעות והשכל.“ (הלכות הלמדות מאגדות ביאליק, מאת אברהם רגלסון, בפרויקט בן יהודה)
[סלנג] קונץ, דבר־מה הנאמר לשם התרסה או כדי להצחיק.
- ”כפי שאמרתי, ידעתי את אפרים כהן קודם לכן. ראיתיו במסיבות של בני ברית אולם גם בשנים עם אבא פגשתיו, ואף זכורה לי “חוכמה” שלי שהיתה נגדו.“ (זכרונות יוסף יואל ריבלין, מאת יוסף יואל ריבלין, בפרויקט בן יהודה)

מקור המילה במקרא. מן חכם. מילה מקבילה בערבית מאותו שורש حِكْمة (הגייה: חִכְּמָה).

ערך בוויקיפדיה: חוכמה

השורש ח־כ־ם הוא שורש מגזרת השלמים.