מקור המילה במקרא. אולי ממצרית קדומה בהגיית חנֶמֶת: khnem-t[1] בהוראת: אבן חן אדומה. ראו גם בתעתיק: חְנֶמֶת (ḫnm.t) בהוראת יושפה (אבן חן אדומה); ראו לקמן ההירוגליף. בוולגטא, מתורגם שמה לאמטיסט השאולה מיוונית-עתיקה שבתרגום השבעים בצורה: אֲ-מטיסטוס (ἀμέθυστος)[2], שהייתה אבן בצבע היין וששמה מפורש מיוונית, מילולית בהוראת: 'אל-שיכר' אֲ-מתיאסט [3] משום שקדמוני יוון האמינו בסגולתה למנוע חמרמורת.
ערבית בהגיית: חלמא (حَلَمَ) בהוראת: לקבל השראה, להרהר, ,לחלום לפיכך נחשבה בימי קדם כמעניקה לעונד אותה את יכולת פירוש החלומות, אברהם אבן עזרא מפרש על פי הערבית: "אחלמה, אל חלמה, והוא אבן שכל מי שהאבן ההיא באצבעו לעולם יראה חלומות". להלן הירוגליף: חְנֶמֶת (ḫnm.t) בהוראתו ישפה:
ערך בוויקיפדיה: אחלמה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אחלמה