(טופולוגיה) קבוצת הנקודות של קבוצה שאפשר להתקרב אליהן ככל שרוצים הן מתוך הקבוצה והן מתוך המשלים שלה.
(ימאות) השוליים העליונים של דופן סירה, המשתרעים למלוא אורכה; בסירות עץ: קורת עץ המורכבת מעל טור הלוחות העליון, מכסה את קצות הצלעות ובה קבועים מלגזי המשוטים.
"שפה (gunwale) – לוח העובר לאורך הסירה על הגבול העליון של הדפן. מכסה את חתכי הצלעות מלמעלה, משמש חזוק לארך הסירה ובסיס לקני המזלגות ולכריות היתדות. (הועדה להדרכה ימית שע"י מחלקת הים של הסוכנות היהודית לא"י, ימאות למעשה, 1945)
"אתה עולה יותר מדי - צעק פיני, כשהוא יושב לו על שפת הסירה ורגליו נתמכות בספסל." ("מערכות ים", אוגוסט 1948)
"כן המלגז הינו צינור מתכת הקבוע בכרית שבשפת הסירה, עליו מוחזק המלגז." (מאיר שש (עורך), ספר הים, 1970)
”המקשה נדה קשתה שלשה ימים בתוך אחד עשר יום ושפתה מעת לעת וילדה הרי זו יולדת בזוב דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר לילה ויום כלילי שבת ויומו ששפתה מן הצער ולא מן הדם“ (משנה, מסכת נדה – פרק ד, משנה ד)
בתלמוד השורש שׁ־פ־ה מציין החלקה, יישור ועיבוד לקבלת המוצר או הצורה הרצויים, וגם השכנת שלווה. בכמה מקומות בתלמוד השורש מתייחס למצבם של נכסים ולפיצוי על נזק: ”אמר רב בון בר חייה: נישמעינה מהדא הבורר צרורות מתוך כרייו של חבירו חייב לשפות לו.“ (ירושלמי, מסכת בבא בתרא – פרק ו, הלכה ג) ומכאן השימוש בעברית חדשה. כנראה שורש זה שונה מהשורש המקראי (ראה נשפה, שפי).
”הקונה שני אילנות בתוך שדה חברו..הגדילו לא ישפה והעולה מן הגזע שלו ומן השרשים של בעל הקרקע ..קנה שלשה קנה קרקע הגדילו ישפה“ (משנה, מסכת בבא בתרא – פרק ה, משנה ד)
פועל המופיע רק פעם אחת בתנך ולא ברור מה פרושו. רש"י: "ושופו עצמותיו - מתנתקין ממקומו." מצודת דוד: "עצמותיו יכותתו." רבי אברהם פריצול: "גבהות עצמותיו מהיה הבשר (על פי שפיים)."
ערך בוויקיפדיה: שפתיים
