מלגז

מַלְגֵּז[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מלגז
הגייה^*	malgez
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ל־ג־ז
דרך תצורה	משקל מַקְטֵל
נטיות	ר׳ מַלְגְּזִים; מַלְגֵּז־, ר׳ מַלְגְּזֵי־

מלגז (קלשון) (1)

מקום המלגז בסירת משוטים (2)

לשון חז"ל קלשון; מוט עץ ארוך ובראשו שתיים־שלוש שיני ברזל, המשמש לגיבוב קש, תבן וכו'.
- "שנים שהיו אוחזין במלגז ולוגזין בכרכר" (שבת צב ב)
עברית חדשה (ימאות) משענת למשוט, דמוית מזלג דו-שיני, הקבועה בלזבזת של סירת משוטים.
- עם קבלת הפקודה מניח החותר את צוואר המשוט בתוך המלגז.
- "מלגז - ברזל בצורת U, המשמש נקודת משען למשוט ומעביר לסירה את פעולת המשוט [...]." (הועדה להדרכה ימית שע"י מחלקת הים של הסוכנות היהודית לא"י, ימאות למעשה, 1945)

רש"י על שבת צב ב: "מלגז - פורק"א בת ג' שיניים ומהפכין בה תבואה בגורן והוא מעמר דהוא אב מלאכה. ולוגזין - מאספין השבלין."

קלשון

משענת למשוט

ערך בוויקיפדיה: מלגז