מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- הלך אחרי.
- "כל המטיילים, עִקבו אחריי כדי שלא תטעו בדרך!"
- בהשאלה מן (1): הביט וחקר בהתמדה אחר מצבו של אובייקט.
- לא עקבתי אחר דבריך, תוכל לחזור עליהם?!
- לשון המקרא גזל בדרכי מרמה.
- ”וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם – אֶת-בְּכֹרָתִי לָקָח, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי; וַיֹּאמַר, הֲלֹא-אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה.“ (בראשית כז, פסוק לו)
- ”אִישׁ מֵרֵעֵהוּ הִשָּׁמֵרוּ, וְעַל-כָּל-אָח אַל-תִּבְטָחוּ; כִּי כָל-אָח עָקוֹב יַעְקֹב, וְכָל-רֵעַ רָכִיל יַהֲלֹךְ.“ (ירמיהו ט, פסוק ג)
- 1-2. מן עָקֵב, הולך אחר סימני העקבות. מקביל לסורית: ܥܵܩܹܒ (עָקִב) - ללכת למסע, ללכת אחרי, לעקוב.
- 3. במקור: אחז בעֲקֵבוֹ ומנע את התקדמותו. או מעניין עקב בהוראת עקום, שלא בדרך הישר. מרמה (עקבה) היינו שעשה משהו שלא בדרך הישר.
השורש עקב
|
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
עקום וגבוה, ובהשאלה: רמאי וגאה
|
גזרה |
גזרת השלמים
|
הופיע לראשונה בלשון |
המקרא
|
ע־ק־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
עָקַב
|
עוֹקֵב
|
יַעֲקֹב
|
עֲקֹב
|
לַעֲקֹב
|
נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
-אין-
|
מְעֻקָּב
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| |
|
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
עקב
|
הגייה* |
׳akev
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ע־ק־ב
|
דרך תצורה |
משקל קָטֵל
|
נטיות |
ר׳ עָקֵבִים (1), עָקֵבוֹת (2) נסמך עִקְּבוֹת־
|
- החלק האחורי של כף הרגל.
- ”וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב“ (בראשית ג, פסוק טו)
- ”יְהִי-דָן נָחָשׁ עֲלֵי-דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי-אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי-סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר“ (בראשית מט, פסוק יז)
- בהשאלה: שקע או סימן שנוצר בקרקע על-ידי דריכת כף רגל (בדרך-כלל ברבים: עקבות).
- ”בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ“ (תהלים עז, פסוק כ)
- ”אִם-לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי-לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת-גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים“ (שיר השירים א, פסוק ח)
- לפי העקבות בחול, נראה שמישהו קפץ על רגל אחת.
- השורש עקב משמעו עקום ועגול, והחלק האחורי של כף הרגל נקרא כך על-שם צורתו.
- מקביל לאכדית: eqbu, אוגריתית: 𐎓𐎖𐎁 (עקב), סורית: ܥܸܩܒܵܐ (עִקְבָא), ערבית: عَقِب (עַקִבּ).
|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עקבות |
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
עקב
|
הגייה* |
׳akav
|
חלק דיבר |
שם־עצם
|
מין |
זכר
|
שורש |
ע־ק־ב
|
דרך תצורה |
משקל קַטָּל
|
נטיות |
ר׳ עַקָּבִים
|
- סוג של עוף דורס ממשפחת הנציים, בעל גודל בינוני, גוף מגושם מעט, ומוטת־כנפיים מרשימה.
להגדרה זו אין משפט מדגים. אתם מוזמנים לתרום לוויקימילון ולהוסיף אותו.
רשימה של ערכים שיש להוסיף להם משפטים מדגימים תמצאו כאן.
- ערבית: عُقَاب (עֻקָאבּ) – עיט.
- מנדלי מו"ס (תולדות הטבע, 1867) הציע את השם "נשר-החתול המצוי" עבור המין "עקב החורף" משום שבמעופו יצעק 'היאה' בקול רם, הדומה להמיית חתול.
|
טקסונומיה בוויקימינים: Buteo |
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עקב |
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
עקוב
|
הגייה* |
׳akov
|
חלק דיבר |
תואר
|
מין |
זכר
|
שורש |
ע־ק־ב
|
דרך תצורה |
משקל קָטֹל
|
נטיות |
|
- לשון המקרא עקום
- ”כָּל-גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל-הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה“ (ישעיהו מ, פסוק ד)
- ”עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל, וְאָנֻשׁ הוּא מִי יֵדָעֶנּוּ?“ (ירמיהו יז, פסוק ט)
ניתוח דקדוקי
|
כתיב מלא |
עקב
|
הגייה* |
ekev
|
חלק דיבר |
מילת חיבור
|
מין |
|
שורש |
ע־ק־ב
|
דרך תצורה |
משקל קֵטֶל
|
נטיות |
|
- לשון המקרא בגלל. סיבה לדבר אחר.
- ”וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי“ (בראשית כב, פסוק יח)
- ”וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל“ (שמואל ב׳ יב, פסוק ו)
- ”מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ“ (ישעיהו ה, פסוק כג)
- ”עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה' עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים“ (משלי כב, פסוק ד)
- עקב התפרצות נגיף המקרנה האזרחים מתבקשים לנעול מגפיים.
- לשון המקרא סוף, אחרית, זמן ארוך. עד.
- מילה מקראית. שתי המשמעויות במקרא נגזרו מעָקֵב והפרשנים הציעו דרכים רבות להבנת המילה.
- רד"ק: פירושו שכר, והוא מענין עָקֵב כמו שהעקב סוף הגוף כן השכר סוף כי בשכר המעשה יבוא השכר בסוף.
1
- בפסוק ”יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם הָאֹמְרִים הֶאָח הֶאָח“ (תהלים ע, פסוק ד) יש מפרשים כמו שם עצם שכר
השורש עקב
|
ניתוח דקדוקי לשורש
|
משמעות עיקרית |
עקום וגבוה, ובהשאלה: רמאי וגאה
|
גזרה |
גזרת השלמים
|
הופיע לראשונה בלשון |
המקרא
|
ע־ק־ב
|
עבר
|
הווה/בינוני
|
עתיד
|
ציווי
|
שם הפועל
|
קַל
|
עָקַב
|
עוֹקֵב
|
יַעֲקֹב
|
עֲקֹב
|
לַעֲקֹב
|
נִפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִפְעִיל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הֻפְעַל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פִּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
פֻּעַל
|
-אין-
|
מְעֻקָּב
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
הִתְפַּעֵל
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
-אין-
|
| |
|