נצרת

נָצְרַת

עיר עתיקה השוכנת בגליל התחתון, נחשבת לערש הדת הנצרית.
- "צַדִּיק הוּא יְיָ כִּי פִיהוּ מָרַת. / וְעָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ הֻעֲרָת. / וּתְמוּר עָזִּי וְזִמְרָת קִינִים עָלֶיהָ נֶחֱרַת. / וּבְקַצְוֵי אֶרֶץ נִזְרָת מִשְׁמֶרֶת נָצְרַת" (קינות/איכה ישבה חבצלת השרון)
- ”שָׁם יִרְוֶה לוֹ מִשֶּׁפַע וָאֹשֶׁר / בֶּן-עֲרָב, בֶּן-נַצֶּרֶת וּבְנִי, / כִּי דִּגְלִי דֶּגֶל טֹהַר וָיֹשֶׁר / יְטַהֵר שְׁתֵּי גְּדוֹת יַרְדֵּנִי.“ (שמאל הירדן, מאת זאב ז'בוטינסקי בזֶמֶרֶשֶׁת)

כפי הנראה, בימי בית שני היתה נצרת עיר של נגרים, כי כבר שער ר' יוסף הלוי, ש“נצרת” גזורה היא מתיבת נסרת כשמה הקודם של ימת כנרת גנוסר היא גיא-נסרים כרמז למשלח היד של תושבי סביבת הימה ^[1]. השם נצרת, מופיע בכתב עברי לראשונה וללא ניקוד ברשימות משמרות הכהונה הנקראות "כתובת קיסריה" ומתוארכות לתחילת המאה השנייה עד לסוף המאה השלישית לסה"נ, לערך. תיבה זו מופיעה ברובד לשונו של הפייטן אלעזר בירבי קליר בצורתה המנוקדת בלשון עברית של ימי הביניים - "נָצְרַת" (ראו לעיל). בעברית של תקופת ההשכלה שובש שמה בעקבות השפעת לשונות אירופה לצורה: נַצֶּרֶת, במשקל קַטֶּלֶת.