כפי הנראה, בימי בית שני היתה נצרת עיר של נגרים, כי כבר שער ר' יוסף הלוי, ש“נצרת” גזורה היא מתיבת נסרת כשמה הקודם של ימת כנרת גנוסר היא גיא-נסרים כרמז למשלח היד של תושבי סביבת הימה [1]. השם נצרת, מופיע בכתב עברי לראשונה וללא ניקוד ברשימות משמרות הכהונה הנקראות "כתובת קיסריה" ומתוארכות לתחילת המאה השנייה עד לסוף המאה השלישית לסה"נ, לערך. תיבה זו מופיעה ברובד לשונו של הפייטן אלעזר בירבי קליר בצורתה המנוקדת בלשון עברית של ימי הביניים - "נָצְרַת" (ראו לעיל). בעברית של תקופת ההשכלה שובש שמה בעקבות השפעת לשונות אירופה לצורה: נַצֶּרֶת, במשקל קַטֶּלֶת.