בתלמוד נאמר "ולמה נקרא שמה טבריה שיושבת בטבורה של ארץ ישראל, טור סיני מוסיף וכותב כי צירוף תיבת "טבור" כשמות של מקומות בעלי ייחוד היה נפוץ ביוון העתיקה, בהוראת "אמצע" [1]. היו שגזרו "טבריה" - עפ"י: טֹב+ריא(תה), ז"א - ”טבריא, שטובה ראייתה“ (בבלי, מסכת מגילה – דף ו, עמוד א), משום הגנות והפרדסים שטבלה בהם.
בארמית שומרונית "טברה" הוא "הר" לפיכך מתקֲשר שם זה עם טבריה וסביבתה ההררית. וזאת עפ"י תרגומם את הביטוי המקראי "וַיֶּחֱרַד כָּל-הָהָר" - ואזעזע כל טברה . ”וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר“ (במדבר יג, פסוק כט) תורגם בשומרונית - וחתאה וחואה... דאר בטברה[2] .