גנוסר

גִּנּוֹסָר

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה^*	ginosar
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות

שמה היווני של ימת כנרת.
- ”דנהרא כינרת זו גינוסר ולמה נקרא שמה כינרת דמתיקי פירא כקלא דכינרי אמר רבא מי איכא למאן דאמר רקת לאו טבריא היא“ (בבלי, מסכת מגילה – דף ו, עמוד א)
עיר קדומה בחופה הצפון מערבי של ים כנרת
- ”סֻכַּת גִּנּוֹסָר, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ רֵחַיִם וְתַרְנְגוֹלִים, פְּטוּרָה“ (משנה, מסכת מעשרות – פרק ג, משנה ז)
- ולאורך יאור גינוסר משתרעת ארץ הנקראת גם היא בשם הזה עמק בקעת גינוסר והיא נפלאה בתכונתה וביופיה". / מלחמות היהודים, יוסף פלביוס ^[1].

גיזרון

^[^{דרושים מקורות לכמה מן הטענות בפסקה זו}^]

יוסף קלוזנר בשם פרופ‘ יוסף הלוי מוסר כי תיבת גנוסר היא נגזרת של גיא-נסרים כרמז למשלח היד של תושבי המקום שעסקו בימי בית שני בנגרות או עבוד עץ ^[2], השוו נצרת.
נראה שמדובר בנגזרת מן יוונית עתיקה - "יֶּנוֹס" γένος שפירושיה - אומה, שבט, גזע, משפחה. בלשון ארמית-ישראלית בהוראה דומה (וללא מרכיב הגזע)- גניסא‎, גנסא. עפ"י ירושלמי γενέσια "גנסיא" בהוראת "חג לציון יום הולדת המלך". (במקורו, נחוג החג לציון הולדת הקיסר אוגוסטוס).
בתקופת האמוראים קנתה לה אחיזה הסברה שכבר בימי קדם הומר שם האגם לשם יווני, בספרות האמוראית ניתן להבחין בזיקה הנקשרת בין תיבת "כ-נ-ר-ת", שבעיבוד ארמי-יווני כונתה "ג-נ-ס-ר-ת".
"ולמה הוא קורא אותה גיניסר? רבנן אמרי גני שרים", ר"ל -עפ"י אטימולוגיה עממית זו גינוסר אינה "כנרת" המקראית, אלא שהייתה נחלה מלכותית או שלטונית עתיקה כבר מימי השלטון היווני או החשמונאי. נראה שבתלמוד-ירושלמי לא קיימת תמימות דעים בקשר לזהוי היישוב גינוסר עם הכנרת המקראית המוזכרת בספר דברים. ויתכן שבירושלמי נרמז לכך שהעיר נחלקה לשתי "גינוסרות" (כנראה, שלאחת מהן רכב אלישע בן אבויה עם סוסו בדרכו לעבר השקיעה...) לעומת זאת בבבלי (המרבה לשבח את פירות גינוסר המתוקים) זיהוי כנרת עם גניסר, התקבל ללא שום ערעור.

פרשנים מפרשים

רמב"ם מזהה את גינוסר עם ימת כנרת - "מקום בארץ הצבי יש בו גנות רבות, מדובר בו נכבדות ונפלאות, ועושין בו אוהלים לדירה כל זמן אסיפת הפירות, וזה המקום הוא שקראו התורה ”כִּנֶּ֖רֶת“ (במדבר לד, פסוק יא).

מידע נוסף

בתרגומים השונים ל-"כנרת" בתנ"ך (השם "כנרת" או "ים כנרת"/ "כנרות" מופיע שבע פעמים בתנ"ך) מופיע השם "גניסר" ונראה שהכינוי הזה לאגם המשיך להתקיים במקביל לכינוי "ימה של טבריה". בתרגום יונתן הארמי "מַדנַח יַם גִּנֵיסַר" היא ”קִדְמַ֣ת הַיָּ֔ם“ (יחזקאל לט, פסוק יא) .