מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
צְרָצַר ב־ר'.
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא צלצל
שורש וגזרה צ־ל־צ־ל
בניין פִּעֵל
השמיע קול חזק, השמיע צליל .
וכל חתן שהיה עובר בשוק היתה יוצאה מתוך ביתה ומצלצלת בכפי ידיה ומקלסת בפיה. (פרקי דרבי אליעזר, פרק יז) ”בָּא הַגֶּשֶׁם וְצִלְצֵל בְּחַלּוֹנִי / שָׁר נִגּוּן עַלִּיז לַפֶּרַח בְּגַנִּי“ (פזמון ליקינתון לאה גולדברג בזֶמֶרֶשֶׁת ) השמיע צליל בפעמון .
בהשאלה מן (2): יזם שיחת טלפון .
"כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ חִיּוּךְ אַחֲרוֹן לַחֶרְמוֹן / תִּשְׁלַח בְּיוֹם רוּחַ שֶׁל סֶתָו, / יְצַלְצֵל טֶלֶפוֹן בְּפִקּוּד הַצָּפוֹן / זֶה אֲנַחְנוּ מֵעֵבֶר לַקַּו." (לַצָּפוֹן בְּאַהֲבָה דודו ברק ) "אם נהיה פה מחר, צלצלי אלי כבר בתשע, כי אחר כך אצא – מי יודע מתי אחזור?!" (צוותא שלמה ארצי ) אמא אומרת: אצלצל לגננת / בטוח שמחר אין גן. (שיר השלג, אליעזר טונדובסקי)
לשון חז"ל צ־ל־ל ג
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צלצל
הגייה * tsiltsal
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ צִלְצָלִים; צִלְצַל־, ר׳ צִלְצְלֵי־
אסקימואי מטיל צלצל מתוך קיאק, מפרץ הדסון, 1908-1914 לשון המקרא חנית , לרוב קשור אליו חבל, המשמש לציד דגים או יונקים ימיים , כמו לוויתנים וכלבי ים.
”הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ.“ (איוב מ , פסוק לא ) "והצלצל ההוא – הדומה כל כך למחלץ – הוטל בימה של יאווה ונתקע בלוויתן אחד [...]." (הרמן מלוויל , מובי דיק , תרגם אהרן אמיר ) ציד דגים בצלצל היה ספורט חביב על אנשי המעלה במצרים העתיקה.
מילה יחידאית. המשמעות והגיזרון לא ברורים.
הפירוש המודרני מופיע אצל רד"ק (ספר השורשים, צלל): "כלי שדוקרים בו הדג במים ומעלין אותו בו, פיזיר"א בלע"ז." וכן מופיע בתרגום המלך ג'יימס: "fish spears".[ 1]
יש שגזרו מן צ־ל־ל א בהוראת: מקום עמוק בים, ששם מקום שימושו.[ 2] צ־ל־ל ב בהוראת: צֵל , ולפי זה אולי הכוונה למעין רשת צפופה לדיג, או כלוב.[ 3] סל בחילוף צ/ס.[ 4] צ־ל־צ־ל [ 5] צלצלא ), וכן יש שפירשו כך בפסוק אחר: ”הוֹי אֶרֶץ צִלְצַל כְּנָפָיִם.“ (ישעיהו יח , פסוק א ) , שגם שם שנוי במחלוקת.[ 6]
תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
צלצל
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צלצל
הגייה * tsiltsal
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש צ־ל־צ־ל
דרך תצורה משקל קִטָּל
נטיות ר׳ צִלְצָלִים; צִלְצַל־, ר׳ צִלְצְלֵי־
לשון המקרא כלי נגינה הנזכר במקרא, מצלתיים או מצילה (גונג).
”וְדָוִד וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל מְשַׂחֲקִים לִפְנֵי אדני בְּכֹל עֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבְכִנֹּרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְתֻפִּים וּבִמְנַעַנְעִים וּבְצֶלְצֱלִים .“ (שמואל ב׳ ו , פסוק ה ) ”הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.“ (תהלים קנ , פסוק ה ) ”מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הֶחָלִיל; מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַצִּלְצָל ; מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִין קוֹל הַשִּׁיר; מִירִיחוֹ הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹל הַשּׁוֹפָר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף קוֹל שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.“ (משנה, מסכת תמיד – פרק ג, משנה ח ) ”רֵיחַ פַּרְדֵּסִי-אָבִיב / שִׁיר-צִלְצַל גַּמֶּלֶת. / חֵיל-חוֹלוֹת לַיָּם סָבִיב / צֵל שִׁקְמָה נוֹפֶלֶת.“ (הוֹי, אַרְצִי! מוֹלַדְתִּי! שאול טשרניחובסקי , בפרויקט בן יהודה )
במקרא מופיע רק בצורת הרבים. צורת היחיד משמשת בלשון חז"ל.
ברטנורא על תמיד ז: "בן ארזא" – שם אדם המקיש בצלצל, צמב"ל בלע"ז: ג גם צִלְצוֹל[ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא צלצל, צלצול
הגייה * tsiltsal , tsiltsol
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש
דרך תצורה
נטיות ר׳ צִלְצָלִים
לשון חז"ל חגורת בד.
↑ KGV job 41:7 ↑ אברהם אבן־שושן, המילון החדש, תשכ"ט. והשוו מצודת דוד שגזר משורש זה אבל פירש אחרת. ↑ השוו מיוחס לרשב"ם, תרגום ארמי. ↑ ר"מ קמחי. ↑ ר"א בחור, הגהות על ספר השרשים לרד"ק. וכעי"ז בBDB. ↑ תרגום השבעים; תרגום יונתן.
לערך העוסק בצְלָצַל; ראו צְרָצַר ב־ר'.
, מאת לאה גולדברג בזֶמֶרֶשֶׁת)
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צלצל