מן המקרא על פי "הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ."(איוב מ לא)[1]. אולי מן צלל (עפ"י אברהם אבן־שושן, המלון החדש, תשכ"ט).
צלצל ביחיד מופיע במקרא שלש פעמים ובכל פעם במובן אחר ובכל המקרים אין זהוי ברור. הצלצל שבספר איוב קשור לדג, אך בפרשנות המסורתית אינו מוסבר כפי שימושו כיום. אצל המפרשים המסורתיים נזכרת סככה (מלשון צל), סל וכלוב נצרים המשמש לציד דגים; והקרוב ביותר פרוש ראב"ע: "בצלצל דגים - אין לו חבר. הטעם: כדמות חוח בעצמות הדג בו יתפשו הדגים, שיקוב בו הראש". (ראה בדף השיחה).
↑ כך נראה מהתאורים בתלמוד ורבי עובדיה מברטנורא מפרש בן ארזא - שם אדם המקיש בצלצל, צמב"ל בלע"ז.(למסכת תמיד, פרק ז). מתהילים הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה.(תהילים קנ ה) אפשר להבין שהיו יותר מכלי אחד (לפחות שנים) בשם זה ואולי לא רק כלי הקשה.
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צלצל
