צרצר
מראה
יש להוסיף לדף זה את הערך: צִרְצֵר.
צְרָצַר
[עריכה]| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | צרצר |
| הגייה* | tsratsar |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | צ־ר־צ־ר, (עיין גיזרון) |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר׳ צִרְצָרִים; צִרְצַר־, ר׳ צִרְצְרֵי־ |

- פרט ממשפחה של חרקים בסדרת החגבאים, הניזון מן החי ומהרקבובית. הזכר משמיע צרצור אפיני.
- ”זֶה הָיָה הַצְּרָצַר מְשׁוֹרֵר הַדַּלּוּת.“ (שירתי, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- "ושוב נדמה שזה אותו צרצר / שר מתחת שיח הצבר." (דרך הכורכר, מאת יעקב גלעד)
גיזרון
[עריכה]- מופיע במקרא פעם אחת בלבד, אך בחילוף ל/ר, בפסוק הבא: ”כָּל־עֵצְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל.“ (דברים כח, פסוק מב)
- מאכדית: ṣāṣiru, במקור משומרית: šurun4. משותף גם לארמית: צרצרא [1]; ולערבית: صَرْصَر (צַרְצַר), صُرْصُر (צֻרְצֻר) ו־صُرْصُور (צֻרְצוּר).
- כפי הנראה המלה היא אונומטופאית ומחקה את קול צרצורו של הצרצר, או גזורה משורש אונומטופאי - צ־ר־צ־ר או צ־ר־ר (לשניהם כאמור מקבילות בערבית במשמעות צרצור או השמעת צליל צורם . השורש צ־ר־ר בבניין נפעל מתועד במשמעות צרצור במדרש ויקרא רבה, שכתיבתו מתוארכת למאות ה'-ז' לסה"נ: ”נבוכדנצר נבח ככלבא, נפח כקלתא, נצר כצרצרה“ (ויקרא רבה, פרשה לג, סימן ו).
תרגום
[עריכה]מידע נוסף
[עריכה]- בשפת הדיבור נוהגים לרוב להגות את המילה כ"צַרְצָר" (tsartsar).
ראו גם
[עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכה]הערות שוליים
[עריכה]- ↑ אסתר רבה - ג',ט'