נספח:כללי ניקוד בסיסיים

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תנועות גדולות וקטנות[עריכה]

תנועות
חטפים תנועה קטנה תנועה גדולה  
אֲ אַ אָ a
אֱ אֶ אֵ e
  אִ אִי i
אֳ אָקטן אֹ/אוֹ o
  אֻ אוּ u

שוואים[עריכה]

קיימים שלושה סוגי שוואים: שווא נח, שווא נע ושווא מרחף.

כדי לזהות את סוג השווא ישנם כמה כללים:

  1. שווא בראש מילה תמיד נע. צְלִיל, מְטוֹסִים
  2. מבין שני שוואים רצופים הראשון נח והשני נע. סַנְדְּלָר, אִצְטְרֻבָּל
  3. שני שוואים בסוף מילה שניהם נחים. אָכַלְתְּ
  4. שאר השוואים צריך להשוות למילה במקור:
במקרה של פועל: יש להשוות לצורת הנסתר של המילה הנבדקת, באותו הזמן של המילה הנבדקת. לדוגמה: כִּתְבִי - מקורה: כתוֹב (בציווי אף הוא).
במקרה של שם עצם בסמיכות: יש להשוות לשם העצם של יחיד נפרד. לדוגמה: בִּגְדֵי - מקורם: בֶּגֶד.
אם באותה אות שיש שווא, גם במקור היה שווא - הרי הוא שווא נח. לדוגמה: שׁוּלְחָנוֹת – מקורם: שׁוּלְחָן.
ואם היתה תנועה - הרי הוא שווא נע. (היו שקראו לשווא זה 'שווא מרחף', ויש הטוענים שגם שווא זה נח). לדוגמה: כִּתְבִי או בִּגְדֵי-... שבמקורם הם כָּתַב וּבֶּגֶד.
כלומר: "שווא שמקורו בשווא - הוא נח, שווא שמקורו בתנועה - הוא נע".
  1. שווא במקור (ראה כנ"ל) שאינו עונה על אחד מהכללים (1-3) תמיד נח. הַפְגָּנָה, מַלְכָּה, קְצַרְמָר
  2. שווא מרחף - שווא שמקורו בתנועה אבל בגלל אילוצים שונים בנטיה מתנהג כשווא נח (לא לענין דגש קל). רִכְבִי (ציווי של בניין קל - פָּעַל בגופים נוכחת ונוכחים)


חטפים[עריכה]

אותיות גרוניות (אהח"ע) לא יכולות לקבל שווא נע ולכן תקבלנה חטף (סוג החטף יקבע לפי הענין). כמו כן הן נוטות שלא לקבל שווא נח.[1]

דגשים[עריכה]

ישנם שני סוגים של דגשים: דגש קל ודגש חזק.

דגש קל[עריכה]

דגש קל מופיע באותיות בג"ד כפ"ת בשני מקרים:

  1. בראש מילה. כַּפִּית, בַּקְבּוּק, תַּפְקִיד, דְּבַשׁ
  2. לאחר שווא נח. סֻפְגָּנִיָּה, מַפְתֵּחַ, מִסְפָּרָה

דגש חזק (דגש כבד)[עריכה]

דגש חזק מופיע בכל האותיות פרט לגרוניות (אהחר"ע). קיימים שני סוגים של דגש חזק:

  1. דגש משלים - מופיע במקום אות שנשמטה. מַסּוֹק - השורש נ-ס-ק והיה צריך לכתוב *מַנְסוֹק, מַצֶּקֶת - שורש י-צ-ק.
  2. דגש תבניתי - ישנם משקלים בעברית שבתבנית שלהם מופיע דגש וכל המילים ממשקל זה יהיו עם הדגש.

הברות[עריכה]

כל מילה בעברית מתחלקת להברות לפי מספר התנועות במילה, שוואים וחטפים אינם בכלל התנועות.

כללים לחלוקה להברות[עריכה]

  1. שווא נח מצטרף להברה שלפניו.
  2. שווא נע וכן חטפים מצטרפים להברה שאחריהם.

סוגי הברות[עריכה]

הברה סגורה:

  • הברה שהסתיימה בשווא נח.
  • הברה שהסתיימה בעיצור (בסוף מילה).
  • הברה שהסתיימה בפתח גנובה. תַּפּוּחַ
  • הברה שיש אחריה דגש חזק. סַפָּה
  • הברה שמסתיימת במפיק ([גָּבַהּ] לא להתבלבל עם הפועל גב"י/ה) : הוא גָּבָה כסף

הברה פתוחה:

  • הברה שהסתיימה בתנועה.

בעברית קיימות 4 סוגי הברות:

  1. הברה סגורה מוטעמת.
  2. הברה סגורה בלתי מוטעמת.
  3. הברה פתוחה מוטעמת.
  4. הברה פתוחה בלתי מוטעמת.

חוק ניקוד ההברות[עריכה]

שימו לב: חק זה תקף בשם-עצם נפרד יחיד (ובנטיה מנקדים לפי כללי המשקל), ולפועל (בפועל ישנם שינויים ולכן כלל זה מתאים לפועל בהסתייגות מסוימת)

כלל: כל ההברות תנוקדנה בתנועה גדולה פרט להברה סגורה בלתי מוטעמת שתנוקד בתנועה קטנה 
(סבמ"ק - סגורה בלתי מוטעמת קטנה)

כלל זה מכונה "כלל הזהב" כיוון שיש לו רק יוצא דופן אחד : בָּתִּים.

לפעמים יכולים ללכת הפוך - אם יש תנועה קטנה (חיריק חסר או קובוץ) ואין אחריה שווא נח צריך לסגור את ההברה על ידי דגש חזק באות הבאה.


דוגמאות לניקוד ע"פ חוק ניקוד ההברות[עריכה]

עכביש -

  1. חלוקה להברות: ע|כ|ביש
  2. קביעת הטעם: עכביש
  3. קביעת סוג ההברות וניקודן:
  • עַ - סגורה בלתי מוטעמת קטנה (נסגרת ע"י דגש חזק)
  • כָּ - פתוחה בלתי מוטעמת גדולה
  • בִישׁ - סגורה מוטעמת גדולה

המילה המנוקדת: עַכָּבִישׁ


גמל -

  1. חלוקה להברות: ג|מל
  2. קביעת הטעם: גמל
  3. קביעת סוג ההברות וניקודן:
  • גָּ - פתוחה בלתי מוטעמת גדולה
  • מָל - סגורה מוטעמת גדולה

המילה המנוקדת: גָּמָל


נמלה -

  1. חלוקה להברות: נמ|לה
  2. קביעת הטעם: נמלה
  3. קביעת סוג ההברות וניקודן:
  • נְמָ - פתוחה בלתי מוטעמת גדולה
  • לָה - פתוחה מוטעמת גדולה

המילה המנוקדת: נְמָלָה

הברות משתנות ושאינן משתנות[עריכה]

את שם העצם ביחיד נסתר מנקדים לפי חוק ניקוד ההברות אך לניקוד המילים בנטיה יש כללים משלהם ישנם כללים רבים אך החשוב שבהם הוא אילו הברות משתנות בנטיה (ובהן בעצם צריך לטפל) ואילו אינן משתנות (ברוב המקרים) ונשארות באותו ניקוד כמו ביחיד נסתר לאורך כל הנטיה.

ההברות הבלתי משתנות (ב"מ) מתחלקות לשלושה סוגים:

  1. תנועות קטנות, ראו למעלה.
  2. תנועות מלאות, (אוֹ, אוּ, אִי, אֵי, אֶי).
  3. תנועות גדולות של תשלום דגש - כאשר צריך לשים דגש חזק אך יש אות גרונית פעמים רבות התנועה הקטנה שלפני האות הגרונית תהפוך לתנועה גדולה (מעין תשלום על הדגש החסר), לדוג': בֵּאוּר במשקל קִטּוּל (שם-עצם מבנין פִעַל) כמו סִפּוּר.

מכאן שההברות הבעיתיות הן בסך הכל אָ ו-אַ

  1. למרות שהם נוטות שלא לקבל שווא נח, ח' פעמים רבות כן תישאר עם שווא נח.