חוק ניקוד ההברות (או כפי שהכרתיו בשיעורי לשון: כלל ההברות והתנועות) הוא בעייתי ליישום בעברית מדוברת, ולו מסיבה אחת בלבד, שבלי לשים לב מחליקים עליה בדוגמה השלישית: כיצד ניתן לדעת שהתנועה של האות היא חטופה?! הרי אות חטופה לפי כלל אינה נחשבת להברה, אך בעברית מדוברת זוהי הברה לכל דבר ועניין. CrescentStorm (שיחה) 11:03, 8 באפריל 2016 (IDT)[תגובה]
לצורך העניין, אות חטופה יכולה להיות מנוקדת בשווא נע או נח (אם כי עפ"ר שווא נע), כל עוד הוא נהגה כתנועה, לדוג' נְמָלָה (nemala) מְכַרְסְמִים (mekharsemim)CrescentStorm (שיחה) 11:09, 8 באפריל 2016 (IDT)[תגובה]
אני מסכים. גם אני תדיר בודק אם תנועת a היא קמץ או חטף־פתח: עֲנָק לעמת עָנָן; חֲזִיר לעמת חָרִיט.
לעתים גם אינך יודע אם בא דגש באות, וכך התנועה שלפניה קטנה: חָלוֹם לעמת חַלּוֹן, אָדִיב לעמת צַדִּיק.
