חסין

חֲסִין[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	חסין
הגייה^*	khasin
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	ח־ס־ן א
דרך תצורה	משקל קְטִיל
נטיות	נ׳ חֲסִינָה, חֲסִינַת־; ר׳ חֲסִינִים, חֲסִינֵי־; נ"ר חֲסִינוֹת

לשון המקרא שלא ניתן לפגוע בו; שיכול לסבול כל פגיעה.
- ”יְהוָה, אֱלֹהֵי צְבָאוֹת--מִי-כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ; וֶאֱמוּנָתְךָ, סְבִיבוֹתֶיךָ“ (תהלים פט, פסוק ט)
- ”פְּטִילְיָה, טְמֵאָה; וַחֲסִינָה, טְהוֹרָה.“ (משנה, מסכת כלים – פרק טז, משנה ה)

מילה יחידאית במקרא. מן ח-ס-ן, חֹסֶן. המילה מופיעה גם בארמית: וִיהוֹן שְׁמַיָּא דְּעִלָּוֵי רֵישָׁךְ חַסִּינִין כִּנְחָשָׁא מִלְּאַחָתָא מִטְרָא (תרגום אונקלוס דברים כח,כג). וזה דומה למשמעות של ח־ס־ן ב.

השורש ח־ס־ן הוא שורש מגזרת השלמים.