מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא דבש
הגייה * dvash
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ד־ב־שׁ
דרך תצורה משקל קְטָל
נטיות דְּבַשׁ־; כ׳ דִּבְשׁוֹ או דֻּבְשׁוֹ
דבש נוזל צמיג מתוק אשר מייצרות הדבורים מצוף פרחים להאכלת צאצאיהם, והוא בעיקרו סוכר ענבים, סוכר פירות וכעשרים אחוזים מים.
”אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ .“ (דברים ח , פסוק ח ) ”וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַנְשֵׁי הָעִיר בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַרְסָה – מַה מָּתוֹק מִדְּבַשׁ , וּמֶה עַז מֵאֲרִי; וַיֹּאמֶר לָהֶם – לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי, לֹא מְצָאתֶם חִידָתִי.“ (שופטים יד , פסוק יח ) ”זֶה בָּא בְּחָבִיתוֹ שֶׁל יַיִן וְזֶה בָּא בְּכַדּוֹ שֶׁל דְּבַשׁ , נִסְדְּקָה חָבִית שֶׁל דְּבַשׁ , וְשָׁפַךְ זֶה אֶת יֵינוֹ וְהִצִּיל אֶת הַדְּבַשׁ לְתוֹכוֹ, אֵין לוֹ אֶלָּא שְׂכָרוֹ.“ (משנה, מסכת בבא קמא – פרק י, משנה ד ) ”שִׁבְעָה מַשְׁקִין הֵן – הַטַּל, וְהַמַּיִם, וְהַיַּיִן, וְהַשֶּׁמֶן, וְהַדָּם, וְהֶחָלָב, וּדְבַשׁ דְּבוֹרִים; דְּבַשׁ צְרָעִים טָהוֹר, וּמֻתָּר בַּאֲכִילָה.“ (משנה, מסכת מכשירין – פרק ו, משנה ד ) ”אם כן מה תלמוד לומר לחם עני – פרט לעיסה שנילושה ביין ושמן ודבש “ (בבלי, מסכת פסחים – דף לו, עמוד א ) ”דְּבָרִים אַָרְבוּ תוֹכָם דְּבוֹרִים / וְתוֹךְ יַעְרַת דְּבַשׁ קוֹצִים כְּסוּחִים“ (מכבל ערב ריה"ל , בפרויקט בן יהודה ) ”עֲבֵרָה מִדְּבַשׁ תִּמְתַּק בְּרֹאשָׁהּ / וְסוֹפָהּ רוֹשׁ וּמַכְאוֹב לֵב אֲסוּפִים / וּמַעְשֵׂה הַצְּדָקָה מַר בְּרֹאשׁוֹ / וְאַחְרִיתוֹ דְּבַשׁ מָתוֹק וְצוּפִים“ (עברה מדבש שמואל הנגיד , בפרויקט בן יהודה ) ”וּמוֹדַע הָאַלְמָנָה טָמַן אֶת־כַּדֵּי הַדְּבַשׁ בְּאוֹצָרוֹ בְּאַחַת הַפִּנּוֹת וַיִּשְׁכָּחֵן“ (הנער דוד חיים נחמן ביאליק , בפרויקט בן יהודה ) בראש השנה נהוג לאכול תפוח בדבש . כינוי לנוזל מתוק ומרוכז המופק ממיני פירות שונים, כגון תמרים , בננות וענבים .
”אֵין עוֹשִׂין תְּמָרִים דְּבַשׁ , וְלֹא תַפּוּחִים יַיִן, וְלֹא סִתְוָנִיּוֹת חֹמֶץ, וּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת אֵין מְשַׁנִין אוֹתָם מִבְּרִיָּתָן בַּתְּרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, אֶלָּא זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבָד.“ (משנה, מסכת תרומות – פרק יא, משנה ג ) ”א"ר יעקב בן דוסתאי מלוד לאונו שלשה מילין פעם אחת קדמתי בנשף והלכתי עד קרסולי בדבש של תאינים“ (בבלי, מסכת כתובות – דף קיא, עמוד ב )
מן התיבה השמית הקדומה המשוחזרת dibšu* , שכמילים רבות אחרות במעבר לעברית (וכן גם לארמית) נוספה תנועת עזר לביקוע צרור העיצורים בסוף המילה. בעברית למטרות אלו משמש לרוב משקל קֶטֶל על צורותיו, אך בהשפעת הארמית קפץ הטעם ׳לסיוע׳ להברה הסופית החדשה (ולכן ניקוד הבי״ת בפתח ולא בקמץ, בשונה מן המצופה ממבנה ההברות העברי - שמא היא עדה לתנועה קצרה שנתרקמה כתוצאה מביקוע צרור העיצורים במילה המקורית).[ 1]
מקבילות בשפות השמיות: ארמית דֻּבְשָׁא, ערבית دِبْس (דִּבְּס) , אכדית dišpu ועוד. 2. על פי חז"ל וההקשר בפסוק בדברים הדבש הוא דבש תמרים
תרגום
عسل (תעתיק: עַסַל)צ'כית: med
צרפתית: miel
קוריאנית: 꿀 (תעתיק: kkul) 밀 (תעתיק: mil)רומנית: miere
רוסית: мёд (תעתיק: mjod)
שוודית: honung
תאילנדית: น้ำผึ้ง (תעתיק: nám-pʉ̂ng)
ערך בוויקיפדיה:
דבש תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
דבש
↑ יהושע בלאו, ״תורת ההגה והצורות של לשון המקרא״, עמ׳ 37.
ערך בוויקיפדיה: דבש
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דבש