מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי |
| כתיב מלא | אצטרובל[1] |
| הגייה* | itstrubal |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | זכר |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | אִצְטְרֻבַּל־; ר׳ אִצְטְרֻבָּלִים, אִצְטְרֻבְּלֵי־ |
אצטרובל
אצטרוביל (מימין)
- לשון חז"ל אבן השכב של רחיים חרוטיות.
- לשון חז"ל פרי עץ האורן.
- ”אֵלּוּ דְבָרִים אֲסוּרִים לִמְכוֹר לַגּוֹיִם, אִצְטְרוֹבָּלִין, וּבְנוֹת שׁוּחַ וּפְטוֹטְרוֹתֵיהֶן, וּלְבוֹנָה, וְתַרְנְגוֹל הַלָּבָן.“ (משנה, מסכת עבודה זרה – פרק א, משנה ה)
- "והלא ערמה של אסטרובלין יפה מערמה של חיטין" (מדרש תנחומא, שמות, פרשת כי תשא, סימן ב')
- בטיול אספתי אצטרובלים רבים.
- שמה של בלוטה במוח.
- מיוונית: strobilos) στρόβιλος): חרוט; האבן התחתונה הנייחת של ריחי מטחנה;[2] אורן הצנובר.[3]
- בלשון חז"ל משמשת המילה לתיאור קונוס (של ריחיים): וגם פרי כנ"ל.
- דברי הגמרא ”מאי אצטרובלין? תורניתא“ (בבלי, מסכת עבודה זרה – דף יג, עמוד ב) פירושם על פרי התורניתא-ארז (ולא העץ עצמו).
ערך בוויקיפדיה: אצטרובל