מגור

יש להוסיף לדף זה את הערך: מִגּוּר.

מָגוֹר

לשון המקרא פַּלָּצוּת, תְּחוּשַׁת פַּחַד.
- ”וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּצֵא פַשְׁחוּר אֶת-יִרְמְיָהוּ מִן הַמַּהְפָּכֶת; וַיֹּאמֶר אֵלָיו יִרְמְיָהוּ, לֹא פַשְׁחוּר קָרָא יְהוָה שְׁמֶךָ כִּי אִם מָגוֹר מִסָּבִיב“ (ירמיהו כ, פסוק ג)
- ”מַדּוּעַ רָאִיתִי הֵמָּה חַתִּים נְסֹגִים אָחוֹר, וְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ, וּמָנוֹס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ מָגוֹר מִסָּבִיב...“ (ירמיהו מו, פסוק ה)
- ”אֲשֶׁר יְדַֿבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִֿבְּרוֹ יְהוָה בְּזָדֿוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָֿגֿוּר מִמֶּנּוּ“ (דברים א, פסוק יז)

במילונו של באדג' - גֶרּ gerr בהוראת לברוח,להמלט בבעתה, להלן הירוגליף תיבת - 'גר' grr + סמל של 'מושב' (לציון ישיבה-במקום).^[1]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	מגור
הגייה^*	magur
חלק דיבר	שם־עצם
מין	זכר
שורש	ג־ו־ר
דרך תצורה	משקל מִקְטָל
נטיות	ר׳ מְגוּרִים; מְגוּר־, ר׳ מְגוּרֵי־; כ׳ מְגוּרִי, מְגוּרַי

בימינו רק בצורת הריבוי מְקוֹם מִשְׁכָּן, מָקוֹם לָדוּר בּוֹ.
- ”וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו-בְּאֶרֶץ כְּנָעַן“ (בראשית לז, פסוק א)
- ”זְמִרוֹת הָיוּ לִי חֻקֶּיךָ בְּבֵית מְגוּרָי“ (תהילים קיט, פסוק נד)
לשון חז"ל [נדיר] בְּסִיסוֹ שֶׁל דָּבָר.
- "כירה של מתכת שעשה לה מגור ועשו לה פטפוטים טהורה..." (תוספתא, סדר טהרה, מסכת כלים, פרק ד')
שָׁכֵן, אִישׁ הַדָּר בְּקִרְבַת רֵעֵהוּ.
- ”תִּקְרָא כְיוֹם מוֹעֵד מְגוּרַי מִסָּבִיב, וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף-יְהוָה פָּלִיט וְשָׂרִיד...“ (איכה ב, פסוק כב)

השורש ג־ו־ר הוא שורש מגזרת נע"ו/י.

ג־ו־ר	עבר	הווה/בינוני	עתיד	ציווי	שם הפועל
קַל	גָּר	גָּר	יָגוּר	גּוּר	לָגוּר
נִפְעַל
הִפְעִיל
הֻפְעַל				-אין-	-אין-
פִּעֵל	גִּיֵּר	מְגַיֵּר	יְגַיֵּר	גַּיֵּר	לְגַיֵּר
פֻּעַל	גֻּיַּר	מְגֻיָּר	יְגֻיַּר	-אין-	-אין-
הִתְפַּעֵל	הִתְגַּיֵּר הִתְגּוֹרֵר	מִתְגַּיֵּר מִתְגּוֹרֵר	יִתְגַּיֵּר יִתְגּוֹרֵר	הִתְגַּיֵּר הִתְגּוֹרֵר	לְהִתְגַּיֵּר לְהִתְגּוֹרֵר

שים לב! הציווי של שורש זה בבניין קל זהה לציווי של השורש י־ג־ר, כאשר השימוש בצורת הציווי "גּוּר" שכיחה יותר במשמעות הפועל "יָגֹר".

↑ E.A. Wallis Budge, An Egyptian Hieroglyphic Dictionary, 1920. vol. 2, p. 810