מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
שכן
הגייה *
shakhen
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
שׁ־כ־ן , גזרת השלמים
דרך תצורה
משקל קָטֵל
נטיות
נ׳ שְׁכֵנָה, ר׳ שְׁכֵנִים, נ"ר שְׁכֵנוֹת,שְׁכֵן־
לשון המקרא אדם המתגורר קרוב (לאדם אחר).
השכן מהקומה השנייה שמר על הכלב שלי כאשר יצאתי לחו״ל.
”וּבַל יֹאמַר שָׁכֵן חָלִיתִי הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן.“ (ישעיהו לג , פסוק כד )
”וְאִם יִמְעַט הַבַּיִת מִהְיֹת מִשֶּׂה וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל בֵּיתוֹ בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ תָּכֹסּוּ עַל הַשֶּׂה.“ (שמות יב , פסוק ד )
ארמית: שְׁכֵין; ערבית: سكن; אשורית: šakanu.[1]
בפסוק המופיע בישעיה ”וּבַל-יֹאמַר שָׁכֵן, חָלִיתִי“ (ישעיהו לג , פסוק כד ) החוקר דוד ילין הציע לפרש את המילה "שכן" במשמעות "נכה " . שבו מתואר איך אחרי מפלת סנחריב יצא כל העם מירושלים לבוז את הבזה הגדולה, אפילו המשותק בגופו (קרי-"שכן") לא טמן ידיו בצלחת והשתתף בבזה.[ 1] .
↑ "שכן", לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 7931 )
↑ דוד ילין, הוראות נשכחות לשרשים עבריים. לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (תמוז תרפ"ח), עמ' 24
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
שכן
הגייה *
shkhen
חלק דיבר
תואר
מין
זכר
שורש
שׁ־כ־ן , גזרת השלמים
דרך תצורה
משקל קָטֵל
נטיות
נ׳ שְׁכֵנָה, ר׳ שְׁכֵנִים, נ"ר שְׁכֵנוֹת
שנמצא בקרבת מקום.
המחיר בחנות הראשונה לא מצא חן בעיני, ולכן נכנסתי אל החנות השכנה .
לשון המקרא שהה במקום ברצונו לקביעות. נכח לצורכי מגורים.
”לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד יְהֹוָה יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו חֹפֵף עָלָיו כָּל הַיּוֹם וּבֵין כְּתֵיפָיו שָׁכֵן .“ (דברים לג , פסוק יב )
”וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן .“ (בראשית טז , פסוק יב )
מקראי, מקבילות: אכדית šakānu , ארמית שְׁכַן, סורית ܫܳܟܶܢ שַכֶן.
שכֵן בהווה ובעבר, שכַן בעבר.
לשון המקרא כלכל מגוריו של אחר; הכניס למקום מגורים.
”אִם אַתֶּם תָּבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לְשַׁכֵּן אֶתְכֶם בָּהּ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן.“ (במדבר יד , פסוק ל )
שמגוריו כולכלו ע״י אחר; הוכנס למקום מגורים.