לשון חז"למעון, ביתמגורים; בשימוש בן ימינו: כל אחת מיחידותיו של בית משותף, הכוללת חדר אחד או כמה חדרים באותה הקומה.
"שלשה משיבין דעתו של אדם, קול ומראה וריח, שלשה מרחיבין דעתו של אדם, דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים." (ברכות ט קיא)
”בבית משפחה מדנציג, אמידה, שהיתה בעלת בנין מלון סן-רמו על שפת הים שהתגוררה בדירה מרווחה מעל למלון בקומה העליונה הנשקפת כולה אל הים, פגשתי צעיר זהוב שער כמעט אדמוני ופניו זרועות בהרות.“ (משה לנדוי שופט עליון, מאת שושנה שרירא, בפרויקט בן יהודה)
מן דָּר 'גר'. המילה משותפת למספר שפות שמיות, למשל: ערבית – دَار (דָאר) 'מקום מגורים', ארמית – ܕܝܪܐ (דִּירָא) 'מקום מגורים'.
המשמע המקורי של השורש השמי ד-ו-ר הוא 'עיגול, סיבוב', משם עברית דוּר 'עיגול', דרדר 'גלגל' (הידרדר 'התגלגל למטה'), כדוּר (= כ-דוּר 'כמו דוּר, כמו עיגול'), דוֹר ('סיבוב אחד בגלגול הדורות'), ערבית دارَ (דאר) 'סובב, גלגל', دائِرة (דַאִירַה) 'עיגול', אוגריתית dr 'מעגל, מחזור'[1], ואכדית dūru 'חומה מקיפה'.
עקב העובדה שאזור מגורים קבוע היה מוקף גדר מסביב, מהמשמע 'עיגול שמקיף מקום' השורש רכש את המשמע של המקום עצמו, כלומר 'מקום מגורים קבוע'[2][3], כמו עברית וארמית דירה, דיור, דר, ערבית دار (דַאר) 'מגורים', ואותה מילה באכדית dūru 'חומה שמקיפה מקום' וגם המקום עצמו 'מבצר'
ערך בוויקיפדיה: דירה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בתי דירות