מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
כַּעַס [גם כַּעַשׂ][ עריכה ]
רגש חזק המתעורר כשמישהו מוטרד אל מעבר לסף סבילותו .
תסכולו הצטבר במשך ימים ארוכים, עד שלבסוף פרק את כעסו על ידי הטלת כוס הקפה בקיר ושבירת ארון הזכוכית.
”אַךְ לֹא־שָׁב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ הַגָּדוֹל אֲשֶׁר־חָרָה אַפּוֹ בִּיהוּדָה עַל כָּל־הַכְּעָסִים אֲשֶׁר הִכְעִיסוֹ מְנַשֶּׁה“ (מלכים ב׳ כג , פסוק כו )
”טוֹב כַּעַס מִשְּׂחוֹק, כִּי־בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב“ (קהלת ז , פסוק ג )
”כֹּבֶד־אֶבֶן וְנֵטֶל הַחוֹל - וְכַעַס אֱוִיל כָּבֵד מִשְּׁנֵיהֶם“ (משלי כז , פסוק ג )
בכל המקרא מופיע 'כַּעַס' בסמ"ך, מלבד בספר איוב שמופיע בשׂי"ן, כגון: ”וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי, וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם“ (איוב יז , פסוק ז ) . יתכן שנכתב כך בכדי לדמותו לעָשׁ , שבשני המופעים (שם ובפרק ה פסוק ב ) הכעס מתואר כמכלה ומשחית, בדומה לפעולת העש (וראו גם בגיזרון עשש ).
ערך בוויקיפדיה:
כעס
השורש כעס
השורש כ־ע־ס הוא שורש מגזרת השלמים במקרא גם כ־ע־שׂ .
כ־ע־ס
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
כָּעַס
כּוֹעֵס
(ב׳ פעוּל: כָּעוּס )
יִכְעַס
כְּעַס
לְכְעוֹס
נִפְעַל
הִפְעִיל
הִכְעִיס
מַכְעִיס
יַכְעִיס
הַכְעֵס
לְהַכְעִיס
הֻפְעַל
הֻכְעַס
מֻכְעַס
יֻכְעַס
-אין-
-אין-
פִּעֵל
כִּעֵס
מְכַעֵס
יְכַעֵס
כַּעֵס
יְכַעֵס
פֻּעַל
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְכַּעֵס
מִתְכַּעֵס
יִתְכַּעֵס
הִתְכַּעֵס
לְהִתְכַּעֵס
↑ An Egyptian Hieroglyphic Dictionary", By - Budge E A Wallis,1920" עמוד 790, "kahes"
יצא משלוותו ולפעמים גם הביע בגערה וכדו'.
”וַהֲנִחֹתִי חֲמָתִי בָּךְ וְסָרָה קִנְאָתִי מִמֵּךְ וְשָׁקַטְתִּי וְלֹא אֶכְעַס עוֹד“ (יחזקאל טז , פסוק מב )
”גַּם כָּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיוֹ וָקָצֶף“ (קהלת ה , פסוק טז )
”משל למלך בשר ודם שבנה פלטרין ושכללה והתקין בה את הסעודה ואחר כך הכניס את האורחין כעס עליהן אמר לשמש ונטל את הנר מלפניהן ונמצאו כולן יושבין בחשיכה“ (תוספתא, מסכת סוכה – פרק ב, הלכה ו )
ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא
כיעס
שורש וגזרה
כ־ע־ס
בניין
פִּעֵל
לשון המקרא גרם לאחר לצער והוציאו משלוותו
”וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ “ (שמואל א׳ א , פסוק ו )
”הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם“ (דברים לב , פסוק כא )