מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי |
כתיב מלא | חגב |
הגייה* | khagav |
חלק דיבר | שם־עצם |
מין | זכר |
שורש | |
דרך תצורה | משקל קָטָל |
נטיות | ר׳ חֲגָבִים; חֲגַב־, חַגְבֵי־ |
איור של חגב
- לשון המקרא פרט ממשפחה של חרקים בסדרת (Orthoptera) החגבאים: סדרת חרקים בעלי גלגול חסר, זוג רגליים אחוריות בעלות ירכיים עבים המשמשים לקפיצה, ואיבר להשמעת קול. בניגוד לשאר המשפחות בסדרה, מחושי החגב קצרים. כולם צמחוניים, והם החרק היחידי שכשר למאכל.
- ”אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ.“ (ויקרא יא, פסוק כב)
- ”וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת-הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן-הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.“ (במדבר יג, פסוק לג)
- ”הֵן אֶעֱצֹר הַשָּׁמַיִם וְלֹא-יִהְיֶה מָטָר וְהֵן-אֲצַוֶּה עַל-חָגָב לֶאֱכוֹל הָאָרֶץ וְאִם-אֲשַׁלַּח דֶּבֶר בְּעַמִּי.“ (דברי הימים ב׳ ז, פסוק יג)
- ”הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וַאֲכָלָהּ חָגָב אוֹ נִשְׁדְּפָה, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, מְנַכֶּה לוֹ מִן חִכּוּרוֹ, אִם אֵינוֹ מַכַּת מְדִינָה, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן חִכּוּרוֹ.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ט, משנה ו)
- ”וּבֶחָגָבִים, כֹּל שֶׁיֶּשׁ לוֹ אַרְבַּע רַגְלַיִם, וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם, וְקַרְסֻלַּיִם, וּכְנָפָיו חוֹפִין אֶת רֻבּוֹ; רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר וּשְׁמוֹ חָגָב.“ (משנה, מסכת חולין – פרק ג, משנה ז)
- ארמית: חֲגָבָא. בהשראת מראה ניתוריו הפך קרוב סמנטי של חג, וחגג (=קיפץ). ”וְיָחֹגּוּ לִי בַּמִּדְבָּר“ (שמות ה, פסוק א)
- בערבית: שורש חג'ב ح ج ب, ראה: "מֻחָגַבֻּ" محجب = הסתתרות, וכך גם במילה "חיג'אב" היא אותה הרעלה המאחסנת את פניהן של חלק מנשות האסלם.[דרוש מקור]
|
|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חגב |