המילה משותפת עם שפות שמיות נוספות: אכדית: 𒅕𒁍𒌑 (erbû, arbû) - נחיל של ארבה, בלשון יחיד: erbiu - חגב, ארבה. אבלאית: 𒅕𒉈𒈝 (erbênum), אוגריתית: 𐎛𐎗𐎁𐎊 (אִרבי), שבאית: 𐩱𐩧𐩨𐩺 (ארבי) - ארבה. השוו גם ערבית: إِرْبِيَان(אִרְבִּיַאן) - חסילון. געז: ወረባ (וָרָבַּ) - סוג של ג'וק. משערים שהצורה המקורית בפרוטו-שמית היתה ʔarbay*.
נחילי ארבה נקראים גם ילק, חסיל, וגזם. יש פרשנים שסבורים שאלה שמות של מיני ארבה, ויש פרשנים שסבורים שאלה שלבי התפתחות של הארבה, כשהילק זה השלב הראשון, החסיל השני, לאחריו הגזם ושלב הבוגר זה הארבה . ה"חסיל" עצמו זכה בשם זה, כנראה, משום אותן שדות שחוסלו בעטיו. [דרוש מקור]
"נוכח המפרץ התמזגו הים והשמיים בלי סימן של חיבור, ובמרחב המבהיק דומים היו מפרשׂיהן הדהוּנים של האַרבּוֹת הנמשכות בזרם כעומדים בלי זיע [...]." (ג'וזף קונרד, בלב המאפּלייה. מאנגלית: מרדכי אבי שאול, 1961)
עברית חדשה כלי שיט ללא סיפון, בעל תחתית שטוחה ובדרך כלל ללא אמצעי הנעה משלו, המשמש להובלת מטענים בנהרות, תעלות שיט או נמלים.
"ארבה" - כלי שיט העשוי לשוט ואשר אין לו אמצעי הנעה. (תקנות הספנות (נמלים) התשס"ב-2002)
ועד הלשון העברית, מונחי ספנות (ת"ש-תש"א), 1940; האקדמיה ללשון העברית, מונחי ימאות (תשי"ב), 1952; מילון למונחי הימאות (תש"ל), 1970. המילה לא נקלטה, אולי בשל הדמיון ל-אַרְבֶּה, ובמקומה משתמשים לרוב במונח "דוברה".