חרגול

חַרְגּוֹל

לשון המקרא פרט ממשפחה של חרקים בסדרת החגבאים, אשר לו מחושים ארוכים במיוחד.
- ”אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ.“ (ויקרא יא, פסוק כב).
- ”יוֹצְאִין בְּבֵיצַת הַחַרְגּוֹל, וּבְשֵׁן שֶׁל שׁוּעָל, וּבְמַסְמֵר מִן הַצָּלוּב, מִשּׁוּם רְפוּאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר; וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בַּחֹל אָסוּר, מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי.“ (משנה, מסכת שבת – פרק ו, משנה י)

המילה מופיעה פעם אחת במקרא, בפסוק לעיל. בנוסף, היא מופיעה גם פעם אחת בלבד במשנה, במשנה לעיל. במקור הוראת השם היתה מין של ארבה, וככל הנראה לא החיה הנקראת כך כיום.
מקבילות בשפות שמיות אחרות: אכדית ואבלאית: 𒅕𒄀𒈝 (irgilu), ארמית: חַרגְלָא, סורית: ܚܲܪܓܵܠܵܐ (חַרְגָלָא), ערבית: حَرْجَل (חַרְגַ'ל), שבאית: 𐩲𐩧𐩴𐩡 (ערגל). משערים שהצורה המקורית בפרוטו-שמית היתה: ḥargil*, והיתה כנראה מילה נרדפת לארבה.
ייתכן שיש קשר בין שמו לבין רגליו הגדולות המשמשות לניתור.

ערך בוויקיפדיה: חרגוליים

טקסונומיה בוויקימינים: Tettigoniidae

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חרגוליים