ארמית

אֲרָמִית

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	ארמית
הגייה^*	aramit
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה	אֲרָם + ־ִית
נטיות

שפה שמית שהייתה רווחת במזרח התיכון ובמרכז אסיה בתקופה קדומה. שימשה גם בכתבי קודש יהודיים.
- ”וַיֹּאמֶר אֶלְיָקִים בֶּן-חִלְקִיָּהוּ וְשֶׁבְנָה וְיוֹאָח אֶל-רַב-שָׁקֵה דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית כִּי שֹׁמְעִים אֲנָחְנוּ וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ יְהוּדִית בְּאָזְנֵי הָעָם אֲשֶׁר עַל-הַחֹמָה“ (מלכים ב׳ יח, פסוק כו)
- ”וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית – מַלְכָּא לְעָלְמִין חֱיִי אֱמַר חֶלְמָא לְעַבְדָךְ וּפִשְׁרָא נְחַוֵּא“ (דניאל ב, פסוק ד)
- ”וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא כָּתַב בִּשְׁלָם מִתְרְדָת טָבְאֵל וּשְׁאָר כְּנָוֹתָיו עַל-אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּ מֶלֶךְ פָּרָס וּכְתָב הַנִּשְׁתְּוָן כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית“ (עזרא ד, פסוק ז)
- ”כל בני ישראל בשתי ארצות המולדת של תרבותם המקורית, בארץ-ישראל ובבבל, היו מדברים ויוצרים ארמית במשך אלף שנים ויותר; כמה חלקים ספרותיים, מרובי כמות ואיכות, בלשון זו נכנסו אפילו לתוך ה“קאנון” הדתי והלאומי של היהודים;“ (הספר העברי, מאת חיים נחמן ביאליק, בפרויקט בן יהודה)
- בעברית השתלבו הרבה מילים וביטויים מארמית. למשל "נדל"ן" (נכסי דלא ניידי) ועוד

תרגום

אנגלית: Aramaic‏‏‏‏
יידיש: אַראַמיש‏‏‏‏
ערבית: الآرامية‏‏‏‏

ראו גם

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: ארמית