מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
|
| הגייה* |
sol׳am
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
זכר
|
| שורש |
ס־ל־ע
|
| דרך תצורה |
|
| נטיות |
|
- לשון המקרא מין חגב; מזוהה עם חטמן ענק (Truxalis Grandis).
- ”אֶת-אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת-הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת-הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת-הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת-הֶחָגָב לְמִינֵהוּ.“ (ויקרא יא, פסוק כב)
- מילה יחידאית.
- האגיפטולוג ארנסט ווליס באדג' קישר אותה למצרית עתיקה: sneḥem בהוראת: חגב, חרגול.[1]
- סטרונג הציג לגזור מהמילה סֶלַע, לציין את חוזקו. במילון BDB הקבילו לערבית: سَلْغَفَ (סַלְעַ֗פַ) - בליעה, ועל פי זה המשמעות המילולית היא: "הבולע".[2]
קישורים חיצוניים[עריכה]
 ערך בוויקיפדיה: סלעם |
הערות שוליים[עריכה]
| ניתוח דקדוקי - פועל
|
| כתיב מלא |
סולעם
|
| שורש וגזרה |
ס־ל־ע־ם
|
| בניין |
פֻּעַל
|
- לשון ימי הביניים הושחת, נהרס.
- מילה יחידאית. כנראה נגזר מהשם "סלעם", מכיוון שארבה היווה סמל להרס והשחתה.
ערך בוויקיפדיה: סלעם