מקראי. המשמע המקורי של השורש השמי ד-ו-ר הוא 'עיגול, סיבוב', משם עברית דוּר 'עיגול', דרדר 'גלגל' (הידרדר 'התגלגל למטה'), כדוּר (= כ-דוּר 'כמו דוּר, כמו עיגול'), דוֹר ('סיבוב אחד בגלגול הדורות'), ערבית دارَ (דאר) 'סובב, גלגל', دائِرة (דַאִירַה) 'עיגול', אוגריתית dr 'מעגל, מחזור'[1], ואכדית dūru 'חומה מקיפה'.
עקב העובדה שאזור מגורים קבוע היה מוקף גדר מסביב, מהמשמע 'עיגול שמקיף מקום' השורש רכש את המשמע של המקום עצמו, כלומר 'מקום מגורים קבוע'[2][3], כמו עברית וארמית דירה, דיור, דר, ערבית دار (דַאר) 'מגורים', ואותה מילה באכדית dūru 'חומה שמקיפה מקום' וגם המקום עצמו 'מבצר'.
לא קשור אל השורש ג-ו-ר שמשמעו המקורי 'שהה במקום', כמו גֵר.
מופיעה כיחידאית במקרא בצורה: "דר", בפסוק לעיל. קיים מקור משותף למילה הערבית دُرّ (דֻּר) – פנינה.
”מׇר־דְּרוֹר “ (שמות ל, פסוק כג) (ראו לעיל) כנראה וצירוף זה צריך היה להיכתב בצורה: מור־דַּר, המורה על כלי קיבול כצדף עבור מרקחת-מור ששימשה בקודש, אך הצירוף הועתק כצורה שגוייה [4] וניכר שכשהעתיקו אותו מעתיקי מקרא קדומים כבר לא ידעו לפרש צירוף סתום זה ופשוט כתבוהו בצורה שנראתה להם כמקורית, למרות העדר הפשר
לפיכך במהדורות הבאות יש להדפיס: ”וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ, מור־דַּר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח מִרְקַחַת מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה“ (שמות ל, פסוק כג). השוו ל: מאמר האקדמיה ללשון: "מׇר־דְּרוֹר" (הקמץ במ"ם הוא קמץ קטן), ולמילת ה-"לעז" שהגייתה: מוֹר-טָר (mortar) בהוראת מכתש ככלי קיבול.
ערך בוויקיפדיה: אם הפנינה