צפירה

תוכן עניינים

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	צפירה
הגייה^*
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	צ־פ־ר
דרך תצורה	משקל קְטִילָה
נטיות	ר׳ צְפִירוֹת; צְפִירַת־, צְפִירוֹת־.

לשון המקרא השכמת הבוקר.
- ”בָּאָה הַצְּפִירָה אֵלֶיךָ יוֹשֵׁב הָאָרֶץ בָּא הָעֵת קָרוֹב הַיּוֹם מְהוּמָה וְלֹא הֵד הָרִים“ (יחזקאל ז, פסוק ז)
לשון המקרא בד ארוך ומלופף סביב הראש.
- "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה צְבָאוֹת לַעֲטֶרֶת צְבִי וְלִצְפִירַת תִּפְאָרָה לִשְׁאָר עַמּוֹ." (ישעיהו כח ה)
לשון חז"ל תפירה מעוגלת ומסובבת.
- ”הקופה משיעשה ב' צפירות לרחב שלה והערק משיעשה בו צפירה אחת“ (משנה, מסכת כלים – פרק טז, משנה ג)
עברית חדשה קול חד וצורמני מכלי נשיפה או חשמלי המשמש להתראה.
- ממרחק שמענו את צפירת האמבולנס המתקרב.
- בעת אזעקת אמת תשמע צפירה עולה ויורדת
- כעשר דקות לפני כניסת שבת נשמעת צפירה ברחבי היישובים.
- האוהדים חגגו ברחובות תוך השמעת צפירות קצובות בצופרי הרכבים.

  1.    משורש צפרא - בוקר בארמית.
  3.    לפי פרשנים לשון סיבוב ממשמעות (2) במקרא.
  4.    חידוש של אברהם שלונסקי. ראו בפועל צפר.