מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אוזן
הגייה *
o zen
חלק דיבר
שם־עצם
מין
נקבה
שורש
א־ז־ן א
דרך תצורה
משקל קֹטֶל
נטיות
רבים זוגי: אָזְנַיִם; אֹזֶן־, ר׳ אָזְנֵי־; כ׳ אָזְנִי
אוזן.
איבר שמיעה בגופם של בני־אדם ובעלי־חיים.
”כִּי אֹזֶן שָׁמְעָה וַתְּאַשְּׁרֵנִי וְעַיִן רָאֲתָה וַתְּעִידֵנִי“ (איוב כט , פסוק יא )
”כָּל-הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא-יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא-תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא-תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ“ (קהלת א , פסוק ח )
”אֹטֵם אָזְנוֹ מִזַּעֲקַת-דָּל, גַּם-הוּא יִקְרָא וְלֹא יֵעָנֶה“ (משלי כא , פסוק יג )
”סימני כלב ושוטה פיו פתוחה רירו יורד אזניו סרוחות זנבו נתון בין שתי יריכותיו מהלך לצדדין“ (ירושלמי, מסכת יומא – דף מא, עמוד ב )
קירבתי את האוזן לשפופרת הטלפון כדי להאזין, אך לדאבוני לא הייתה קליטה.
לשון חז"ל ידית בצידי כלי . ובהשאלה: בדומה.
"כדי שייצא הרחש מתחת אוזן כלי וישתה" (בבלי )
”ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משלים הרבה ואזן דברי תורה וחקר דברי תורה עשה אזנים לתורה“ (שיר השירים רבה, פרשה א, סימן ח )
למילה זו קיימות מקבילות בשפות השמיות והאפרו-אסייתיות, ביניהן: אוגריתית – 𐎜𐎄𐎐 (אֻדן),[ 1] ארמית – אוּדְנָא[ 2] וארמית־סורית – ܐܶܕ݂ܢܳܐ (אֶדְנָא) (חילופי ז־ד מהאות הפרוטו־שמית ḏ ); אכדית – uznu; געז – ǝzn , ערבית – أُذْن (אֻדְ'ן); מצרית קדומה ȧṭen[ 3] ובמילונים עדכניים בצורת אִדְן jdn .
בניגוד לאטימולוגיה העממית הרווחת, אין כל קשר אטימולוגי בין מילה זו למאזניים או לאיזון . למידע נוסף ראו ערך מאזניים .
כנראה אין קשר עם המילים בשפות אירופה: בהוראת אוזן - יוונית עתיקה "אוֹס" οὖς , גותית-"אַאוּסִן", אנגלית -ot כתחילית: otoconial, otoconium, otocony.
ערך בוויקיפדיה:
אוזן ציטוטים בוויקיציטוט:
אוזן
השורש אזן א
השורש א־ז־ן א הוא שורש מגזרת השלמים .
א־ז־ן א
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
נִפְעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִפְעִיל
הֶאֱזִין
מַאֲזִין
יַאֲזִין
הַאֲזֵן
לְהַאֲזִין
הֻפְעַל
הָאֳזַן
מָאֳזָן
יָאֳזָן
-אין-
-אין-
פִּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פֻּעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
בבניין הופעל התחילית הבאה לפני אהח"ע מנוקדת בקמץ קטן או בקיבוץ, כגון הָעֳמַד, הֻעֲמַד. (החלטות האקדמיה בדקדוק, עמ' 57)[1]
ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא
איזן
שורש וגזרה
א־ז־ן ב
בניין
פִּעֵל
הביא למצב של שווי משקל .
”וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד-דַּעַת אֶת-הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה.“ (קהלת יב , פסוק ט )
המילה מופיעה פעם אחת בלבד במקרא, בפסוק לעיל.[ 4] מקבילה בערבית: وَزَنَ (וַזַןַ) – שקל .
השורש אזן ב
השורש א־ז־ן ב הוא שורש מגזרת השלמים .
א־ז־ן ב
עבר
הווה/בינוני
עתיד
ציווי
שם הפועל
קַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
נִפְעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הִפְעִיל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
הֻפְעַל
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
-אין-
פִּעֵל
אִזֵּן
מְאַזֵּן
יְאַזֵּן
אַזֵּן
לְאַזֵּן
פֻּעַל
אֻזַּן
מְאֻזָּן
יְאֻזַּן
-אין-
-אין-
הִתְפַּעֵל
הִתְאַזֵּן
מִתְאַזֵּן
יִתְאַזֵּן
הִתְאַזֵּן
לְהִתְאַזֵּן
נגזר משם העצם מאזניים , עיינו באטימולוגיה שם.
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אזן
הגייה *
a zen
חלק דיבר
שם־עצם
מין
זכר
שורש
א־ז־ן ב
דרך תצורה
נטיות
לשון המקרא אשפת-כלים הנישאת עם הלוחם .
”וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ, עַל-אֲזֵנֶךָ . וְהָיָה, בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ, וְחָפַרְתָּה בָהּ, וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת-צֵאָתֶךָ“ (דברים כג , פסוק יד )
לשון חז"ל כלי קיבול לציוד משרדי.
יחידאי במקרא.יתכן שיבוש של תיבת 'אַזֵר' (כשם עצם) בהוראת חגור . מצוי ביוונית-עתיקה של תרגום השבעים בהגיית: זוני (ζώνη ) בהוראת: אזר (אַזֵר) ,חגורה . מצוייה אף באכדית בהגיית: אַזנֻ (𒋢𒀀𒍝𒀭/ azannu ) בהוראת: אשפה ב' (של חצים,כלים,וכול')
עפ"י נוסחי המסורה, כתיב המילה מופיע כחסר בצורה: 'אזנך', אולם בכתבי יד רבים ובדפוסים אחדים מצויה היא בצורת הריבוי בכתיב,בתוספת י' : 'אזני ך'. מכיון שנאמרו הדברים לאנשי המחנה בצאתם למלחמה' פירשו כמה מפרשים את המלה אזן מלשון זין הארמית (אל"ף פרוסתטית). אולם המלה זין בהוראת 'כלי-זין' שאולה מהפרסית ואינה עניין למציאות הנשקפת בתקופה ממנה לקוח הפסוק מספר דברים [ 1] .
(2) השוו לתיבת: זֲינַא ('zyn ) השייכת לרובד פרסית אמצעית , בהוראת מדוכה . בפרסית מודרנית זִין (زین) בהוראת אוכף .
תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
אזן
שם כותב, [Address תיאור המאמר], שם האתר
↑ משה דוד קאסוטו אנציקלופדיה מקראית כרך א, מוסד ביאליק. תש"י - 1950,עמוד: 187