אשפה

אַשְׁפָּה א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אשפה
הגייה*	ashpa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר' אַשְׁפַּתּוֹת גם אַשְׁפּוֹת; אַשְׁפַּת־

ערימת אשפה

1. לשון המקרא גיבוב של חפצים או מוצרים חסרי ערך שאין בהם צורך.

   • פג תוקפו של החלב, עדיף שתזרוק אותו לאשפה.
   • "מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (תהלים קיג, פסוק ז)
   • "מָצָא כְלִי בָּאַשְׁפָּה, אִם מְכֻסֶּה, לֹא יִגַּע בּוֹ, אִם מְגֻלֶּה, נוֹטֵל וּמַכְרִיז." (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ב, משנה ג)
   • "הִקְדִּישׁ בּוֹר מָלֵא מַיִם, אַשְׁפָּה מְלֵאָה זֶבֶל, שׁוֹבָךְ מָלֵא יוֹנִים, אִילָן מָלֵא פֵרוֹת, שָׂדֶה מְלֵאָה עֲשָׂבִים – מוֹעֲלִין בָּהֶם וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן; אֲבָל אִם הִקְדִּישׁ בּוֹר וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא מַיִם, אַשְׁפָּה וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלְּאָה זֶבֶל, שׁוֹבָךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא יוֹנִים, אִילָן וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא פֵרוֹת, שָׂדֶה וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלְּאָה עֲשָׂבִים – מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכָן (דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה)." (משנה, מסכת מעילה – פרק ג, משנה ו)
   • "טהרת מקום התפילה כיצד: לא יתפלל במקום הטינופת, ולא במרחץ, ולא בבית הכיסא, ולא באשפה, ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו" (משנה תורה, ספר אהבה, הלכות התפילה וברכת כהנים)

מובאות נוספות

• "הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת" (איכה ד, פסוק ה)

גיזרון

במקור הייתה המילה המקראית 'אשפֹת' שם עצם בלשון יחיד שצורת הרבים שלו היא 'אשפתות' (מובאות מופיעות לעיל).^[1] בתקופת המשנה השתמשו עדיין במילה בצורתה התקנית בלשון יחיד, אך בתקופת התלמוד חלה גזירה לאחור: דוברי השפה זיהו את הסיומת וֹת כסיומת של רבים והחילו את התבנית במהופך. כך נולדה לה המילה 'אשפה'.

צירופים

• כלב אשפתות
• פח אשפה

מילים נרדפות

• דומן
• זבל
• פסולת

תרגום

• אנגלית: garbage‏‏‏‏
• ערבית: زبالة‏‏‏‏
• ספרדית: basura‏‏‏‏
• צ'כית: odpadky‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: פסולת

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אשפה

סימוכין

1. ↑  "אשפה",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 830)

אַשְׁפָּה ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אשפה
הגייה*	ashpa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר' אֲשָׁפוֹת; אַשְׁפַּת־, ר' אַשְׁפּוֹת־

אשפת חצים

1. לשון המקרא נרתיק לתלייה על הגב המשמש לשמירת חצים.

   • "עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן." (איוב לט, פסוק כג)
   • "וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן" (ישעיהו כב, פסוק ו)
   • "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם" (תהלים קכז, פסוקים ד – ה)
   • "וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי." (ישעיהו מט, פסוק ב)

גיזרון

• השוו לאשורית: išpatu.^[1]

מילים נרדפות

• תלי

תרגום

• אנגלית: quiver‏‏‏‏
• ערבית: جعبة‏‏‏‏

ראו גם

• חץ
• מלחמה
• קשת

סימוכין

1. ↑  "אשפה",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 827)