אשפה

אַשְׁפָּה א

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אשפה
הגייה*	ashpa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות	ר׳ אַשְׁפַּתּוֹת גם'׳ אַשְׁפּוֹת; אַשְׁפַּת־

ערימת אשפה

1. לשון המקרא גיבוב של חפצים או מוצרים חסרי ערך שאין בהם צורך.

   • פג תוקפו של החלב, עדיף שתזרוק אותו לאשפה.
   • ”מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן“ (תהלים קיג, פסוק ז)
   • ”מָצָא כְלִי בָּאַשְׁפָּה, אִם מְכֻסֶּה, לֹא יִגַּע בּוֹ, אִם מְגֻלֶּה, נוֹטֵל וּמַכְרִיז.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ב, משנה ג)
   • ”הִקְדִּישׁ בּוֹר מָלֵא מַיִם, אַשְׁפָּה מְלֵאָה זֶבֶל, שׁוֹבָךְ מָלֵא יוֹנִים, אִילָן מָלֵא פֵרוֹת, שָׂדֶה מְלֵאָה עֲשָׂבִים – מוֹעֲלִין בָּהֶם וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן; אֲבָל אִם הִקְדִּישׁ בּוֹר וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא מַיִם, אַשְׁפָּה וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלְּאָה זֶבֶל, שׁוֹבָךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא יוֹנִים, אִילָן וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא פֵרוֹת, שָׂדֶה וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלְּאָה עֲשָׂבִים – מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכָן (דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה).“ (משנה, מסכת מעילה – פרק ג, משנה ו)
   • "טהרת מקום התפילה כיצד: לא יתפלל במקום הטינופת, ולא במרחץ, ולא בבית הכיסא, ולא באשפה, ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו" (משנה תורה, ספר אהבה, הלכות התפילה וברכת כהנים)

מובאות נוספות

• ”הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת“ (איכה ד, פסוק ה)

גיזרון

• במקור הייתה המילה המקראית 'אשפֹת' שם עצם בלשון יחיד שצורת הרבים שלו היא 'אשפתות' (מובאות מופיעות לעיל).^[1] בתקופת המשנה השתמשו עדיין במילה בצורתה התקנית בלשון יחיד, אך בתקופת התלמוד חלה גזירה לאחור: דוברי השפה זיהו את הסיומת וֹת כסיומת של רבים והחילו את התבנית במהופך. כך נולדה לה המילה 'אשפה'.
• מן אכדית (עפ"י "היפוטזת ההשאלה") אִישְׁפטוּ ,חולקת שדה סמנטי עם אסף . חורית, מושאלת מאכדית - אישׂפתי , ispati.

צירופים

• כלב אשפתות
• פח אשפה
• חבק אשפתות
• שער האשפות

מילים נרדפות

• דומן
• זבל
• פסולת

תרגום

• אנגלית: trash‏, rubbish‏, litter
• ערבית: زبالة‏‏‏‏
• ספרדית: basura‏‏‏‏
• צ'כית: odpadky‏‏‏‏
• ‏צרפתית: dépotoir‏‏‏‏

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: פסולת

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אשפה

סימוכין

1. ↑  "אשפה",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 830)

אַשְׁפָּה ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	אשפה
הגייה*	ashpa
חלק דיבר	שם־עצם
מין	נקבה
שורש	שׁ־פ־י/ה
דרך תצורה	משקל אַקְטָלָה
נטיות	ר׳ אֲשָׁפוֹת; אַשְׁפַּת־, ר׳ אַשְׁפּוֹת־

אשפת חצים

1. לשון המקרא נרתיק לתלייה על הגב המשמש לשמירת חצים.

   • ”עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן.“ (איוב לט, פסוק כג)
   • ”וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן“ (ישעיהו כב, פסוק ו)
   • ”כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם“ (תהלים קכז, פסוקים ד – ה)
   • ”וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי.“ (ישעיהו מט, פסוק ב)

גיזרון

• השוו לאשורית: išpatu.^[1]
• למרות שעל פי כלל המעתקים צורת שׁ כנענית - š, אינה משתנה ונשארת במצרית קדומה בצורת (שׁ-š), בכ"ז הוצע לפרש את תיבת א-שׂ-פת Is-p-t במשמעות תא (=עבור חיצים), תצורה זו מופיעה במצבת ישראל (תורגמה לקשתות), וגם ב-"פאפירוס קולֶר I, שורה 5" .
• האגיפטולוג ארנסט ווליס באדג' מצא, שבמצרית קדומה מצוייה תיבת הירוגליף מקבילה, בצורת עשפּת , "ȧspat" בהוראת - מיכל,אשפת-חצים .
• אוגריתית - אֻשְׁפְַּטֻ 𐎜𐎘𐎔𐎚 ůtpt בהוראת אשפת חיצים. מצרית קדומה אִשְֹפֵּט ispt בהוראת 'אשפת חיצים'.

מידע נוסף

• לשון המקרא במזרח הקדום אשפת החיצים סימלה צאצאים, ” אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת-אַשְׁפָּתוֹ, מֵהֶם. “ (תהילים קכז, פסוק ג)

מילים נרדפות

• תלי

תרגום

• אנגלית: quiver‏‏‏‏
• ערבית: جعبة‏‏‏‏

ראו גם

• חץ
• מלחמה
• קשת
• ארסנל

סימוכין

1. ↑  "אשפה",‏ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 827)