אשפה
מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
תוכן עניינים
אַשְׁפָּה א[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אשפה |
| הגייה* | ashpa |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר' אַשְׁפַּתּוֹת גם אַשְׁפּוֹת; אַשְׁפַּת־ |
- לשון המקרא גיבוב של חפצים או מוצרים חסרי ערך שאין בהם צורך.
-
- פג תוקפו של החלב, עדיף שתזרוק אותו לאשפה.
- "מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (תהלים קי״ג – פסוק ז׳)
- "מצא כלי באשפה--אם מכוסה, לא ייגע בו; ואם מגולה, נוטל ומכריז" (משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ב', ג')
- "טהרת מקום התפילה כיצד: לא יתפלל במקום הטינופת, ולא במרחץ, ולא בבית הכיסא, ולא באשפה, ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו" (משנה תורה, ספר אהבה, הלכות התפילה וברכת כהנים)
-
מובאות נוספות[עריכה]
- "הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת" (איכה ד׳ – פסוק ה׳)
גיזרון[עריכה]
במקור הייתה המילה המקראית 'אשפֹת' שם עצם בלשון יחיד שצורת הרבים שלו היא 'אשפתות' (מובאות מופיעות לעיל).[1] בתקופת המשנה השתמשו עדיין במילה בצורתה התקנית בלשון יחיד, אך בתקופת הלמוד חלה גזירה לאחור: דוברי השפה זיהו את הסיומת וֹת כסיומת של רבים והחילו את התבנית במהופך. כך נולדה לה המילה 'אשפה'.
צירופים[עריכה]
מילים נרדפות[עריכה]
תרגום[עריכה]
סימוכין[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
אַשְׁפָּה ב[עריכה]
| ניתוח דקדוקי | |
|---|---|
| כתיב מלא | אשפה |
| הגייה* | ashpa |
| חלק דיבר | שם־עצם |
| מין | נקבה |
| שורש | |
| דרך תצורה | |
| נטיות | ר' אֲשָׁפוֹת; אַשְׁפַּת־, ר' אַשְׁפּוֹת־ |
- לשון המקרא נרתיק לתלייה על הגב המשמש לשמירת חצים.
-
- "עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן." (איוב ל״ט – פסוק כ״ג)
- "וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן" (ישעיהו כ״ב – פסוק ו׳)
- "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם" (תהלים קכ״ז – פסוקים ד׳-ה׳)
- "וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי." (ישעיהו מ״ט – פסוק ב׳)
-
גזרון[עריכה]
- השוו לאשורית: išpatu.[1]
