מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אַשְׁפָּה א [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אשפה
הגייה *
ashpa
חלק דיבר
שם־עצם
מין
נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
ר׳ אַשְׁפַּתּוֹת גם'׳ אַשְׁפּוֹת; אַשְׁפַּת־
לשון המקרא גיבוב של חפצים או מוצרים חסרי ערך שאין בהם צורך.
פג תוקפו של החלב, עדיף שתזרוק אותו לאשפה .
”מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן“ (תהלים קיג , פסוק ז )
”מָצָא כְלִי בָּאַשְׁפָּה, אִם מְכֻסֶּה, לֹא יִגַּע בּוֹ, אִם מְגֻלֶּה, נוֹטֵל וּמַכְרִיז.“ (משנה, מסכת בבא מציעא – פרק ב, משנה ג )
”הִקְדִּישׁ בּוֹר מָלֵא מַיִם, אַשְׁפָּה מְלֵאָה זֶבֶל, שׁוֹבָךְ מָלֵא יוֹנִים, אִילָן מָלֵא פֵרוֹת, שָׂדֶה מְלֵאָה עֲשָׂבִים – מוֹעֲלִין בָּהֶם וּבְמַה שֶּׁבְּתוֹכָן; אֲבָל אִם הִקְדִּישׁ בּוֹר וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא מַיִם, אַשְׁפָּה וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלְּאָה זֶבֶל, שׁוֹבָךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא יוֹנִים, אִילָן וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלֵּא פֵרוֹת, שָׂדֶה וְאַחַר כָּךְ נִתְמַלְּאָה עֲשָׂבִים – מוֹעֲלִין בָּהֶן, וְאֵין מוֹעֲלִין בְּמַה שֶּׁבְּתוֹכָן (דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה).“ (משנה, מסכת מעילה – פרק ג, משנה ו )
"טהרת מקום התפילה כיצד: לא יתפלל במקום הטינופת, ולא במרחץ, ולא בבית הכיסא, ולא באשפה , ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו" (משנה תורה, ספר אהבה, הלכות התפילה וברכת כהנים )
מובאות נוספות [ עריכה ]
”הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת“ (איכה ד , פסוק ה )
במקור הייתה המילה המקראית 'אשפֹת' שם עצם בלשון יחיד שצורת הרבים שלו היא 'אשפתות' (מובאות מופיעות לעיל).[1] בתקופת המשנה השתמשו עדיין במילה בצורתה התקנית בלשון יחיד, אך בתקופת התלמוד חלה גזירה לאחור : דוברי השפה זיהו את הסיומת וֹת כסיומת של רבים והחילו את התבנית במהופך. כך נולדה לה המילה 'אשפה'.
מן אכדית (עפ"י "היפוטזת ההשאלה") אִישְׁ פטוּ ,חולקת שדה סמנטי עם אסף [1] . חורית , מושאלת מאכדית - אישׂ פתי , is pati.
מילים נרדפות [ עריכה ]
קישורים חיצוניים [ עריכה ]
תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
אשפה
↑ "אשפה", לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 830 )
אַשְׁפָּה ב [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
אשפה
הגייה *
ashpa
חלק דיבר
שם־עצם
מין
נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות
ר׳ אֲשָׁפוֹת; אַשְׁפַּת־, ר׳ אַשְׁפּוֹת־
לשון המקרא נרתיק לתלייה על הגב המשמש לשמירת חצים.
”עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן.“ (איוב לט , פסוק כג )
”וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן“ (ישעיהו כב , פסוק ו )
”כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם“ (תהלים קכז , פסוקים ד – ה )
”וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי.“ (ישעיהו מט , פסוק ב )
השוו לאשורית: išpatu.[1]
למרות שעל פי כלל המעתקים צורת שׁ כנענית - š, אינה משתנה ונשארת במצרית קדומה בצורת (שׁ-š), בכ"ז הוצע לפרש את תיבת א-שׂ-פת Is-p-t במשמעות תא (=עבור חיצים), תצורה זו מופיעה במצבת ישראל (תורגמה לקשתות), וגם ב-"פאפירוס קולֶר I, שורה 5 " [2] .
האגיפטולוג ארנסט ווליס באדג' מצא, שבמצרית קדומה מצוייה תיבת הירוגליף מקבילה, בצורת עשפּת , "ȧspat" בהוראת - מיכל,אשפת-חצים [3] .
אוגריתית - אֻשְׁפְַּטֻ 𐎜𐎘𐎔𐎚 ůtpt בהוראת אשפת חיצים. מצרית קדומה אִשְֹפֵּט ispt בהוראת 'אשפת חיצים'.
מידע נוסף [ עריכה ]
לשון המקרא במזרח הקדום אשפת החיצים סימלה צאצאים , ” אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת-אַשְׁפָּתוֹ , מֵהֶם. “ (תהילים קכז , פסוק ג )
מילים נרדפות [ עריכה ]
↑ "אשפה", לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 827 )
↑ עמ'45, 2018 "Paul V. Mankowski išhpatu - "Akkadian Loanwords in Biblical Hebrew
↑ ראו : הערות, עמ'37
↑ An Egyptian Hieroglyphic Dictionary", By - Budge E A Wallis,1920" עמוד 89, "ȧspat"