מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
אַשְׁפָּה א [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אשפה
הגייה * ashpa
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות ר' אַשְׁפַּתּוֹת גם אַשְׁפּוֹת; אַשְׁפַּת־
לשון המקרא
פג תוקפו של החלב, עדיף שתזרוק אותו לאשפה .
"מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן" (תהלים קיג , פסוק ז ) "מצא כלי באשפה--אם מכוסה, לא ייגע בו; ואם מגולה, נוטל ומכריז" (משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ב', ג') "טהרת מקום התפילה כיצד: לא יתפלל במקום הטינופת, ולא במרחץ, ולא בבית הכיסא, ולא באשפה , ולא במקום שאינו בחזקת טהרה עד שיבדקנו" (משנה תורה, ספר אהבה, הלכות התפילה וברכת כהנים )
מובאות נוספות [ עריכה ]
"הָאֹכְלִים לְמַעֲדַנִּים נָשַׁמּוּ בַּחוּצוֹת הָאֱמֻנִים עֲלֵי תוֹלָע חִבְּקוּ אַשְׁפַּתּוֹת" (איכה ד , פסוק ה )
במקור הייתה המילה המקראית 'אשפֹת' שם עצם בלשון יחיד שצורת הרבים שלו היא 'אשפתות' (מובאות מופיעות לעיל).[1] גזירה לאחור : דוברי השפה זיהו את הסיומת וֹת כסיומת של רבים והחילו את התבנית במהופך. כך נולדה לה המילה 'אשפה'.
מילים נרדפות [ עריכה ]
↑ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 830 )
קישורים חיצוניים [ עריכה ]
תמונות ומדיה בוויקישיתוף:
אשפה
אַשְׁפָּה ב [ עריכה ]
ניתוח דקדוקי
כתיב מלא אשפה
הגייה * ashpa
חלק דיבר שם־עצם
מין נקבה
שורש
דרך תצורה
נטיות ר' אֲשָׁפוֹת; אַשְׁפַּת־, ר' אַשְׁפּוֹת־
לשון המקרא
"עָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לַהַב חֲנִית וְכִידוֹן." (איוב לט , פסוק כג ) "וְעֵילָם נָשָׂא אַשְׁפָּה בְּרֶכֶב אָדָם פָּרָשִׁים וְקִיר עֵרָה מָגֵן" (ישעיהו כב , פסוק ו ) "כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם" (תהלים קכז , פסוקים ד – ה ) "וַיָּשֶׂם פִּי כְּחֶרֶב חַדָּה בְּצֵל יָדוֹ הֶחְבִּיאָנִי וַיְשִׂימֵנִי לְחֵץ בָּרוּר בְּאַשְׁפָּתוֹ הִסְתִּירָנִי." (ישעיהו מט , פסוק ב )
מילים נרדפות [ עריכה ]
↑ לקסיקון Brown-Driver-Briggs (סטרונג: 827 )
ערך בוויקיפדיה: פסולת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אשפה
