תבל

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תֵּבֵל[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תבל
הגייה* tevel
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר ונקבה[*]
שורש
דרך תצורה משקל קֵטֵל
נטיות
  1. לשון המקרא עולם, כל אשר נמצא בשמיים ובארץ.

גיזרון[עריכה]

ארנסט קליין כותב[3] כי לרוב גוזרים את המילה מהשורש יב"ל (מלשון 'הובלה') במשמעות "לשאת", אך סביר יותר שהיא נגזרת מהמילה האכדית tabalu, שמשמעה "יבשת". במילון אבן־שושן[4] מצויין רק הקשר ל"tabalu".

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • במדרשים מקשרים את השם "תבל" לפעולת התיבול (וראו על הקשר למילה "תבלין" בערך תֶּבֶל ב). למשל: בהמשך הציטוט "ארבעה שמות נקראו לארץ" שלעיל נכתב: "תבל, כנגד תקופת תמוז, שהיא מְתַבֶּלֶת את פירותיה".
בדומה, במדרש ספרי על חומש דברים נכתב:
תבל - זו ארץ ישראל, שנאמר: "מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ" (משלי ח, פסוק לא). למה נקרא שמה תבל? שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות - יש בזו מה שאין בזו, ויש בזו מה שאין בזו. אבל ארץ ישראל אינה חסירה כלום ספרי דברים, פרשת עקב, פסקה לז
ובהמשך:
ולמה נקרא שמה תבל? ע"ש תבלין שבתוכה. איזהו תבלין שבתוכה? זו תורה, שנאמר: "בַגּוֹיִם אֵין תּוֹרָה" (איכה ב, פסוק ט), מכאן שהתורה בארץ ישראל ספרי דברים, פרשת עקב, פסקה לז

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • מהשמות הבודדים במשקל קֵטֵל בעברית, לצד טֵבֵת ומעטים אחרים. שמות אחרים, כגון "חֵרֵשׁ" הם במשקל קִטֵּל, אך בעלי ניקוד דומה עקב תשלום דגש.

ראו גם[עריכה]

סימוכין[עריכה]

  חנוך יהודה קאהוט, ספר "ערוך השלם" בערך "תֵּבֵל", עמ' 197.

  Marcus Jastrow, "Dictionary of Targumim, Talmud and Midrashic Literature" בערך "תֵּבֵל", עמ' 1644.

  A Comprehensive Etymological Dictionary of the Hebrew Language for Readers of English מאת ארנסט קליין, 1987.

  מילון אבן־שושן : מחודש ומעודכן לשנות האלפיים, תל־אביב 2003.


הערות שוליים[עריכה]

  במקרא המילה "תבל" מופיעה כמעט תמיד בנקבה. בפסוק "שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר, וְעָרָיו הָרָס; אֲסִירָיו, לֹא-פָתַח בָּיְתָה" (ישעיהו יד, פסוק יז) נראה שהיא מופיעה בזכר. בספר "מקרא כפשוטו" לארנולד בוגומיל אהרליך (שכתב תחת שם־העט שבתי בן יום טוב אבן בודד) נכתב בדבריו על פסוק זה:

"על כרחנו נאמר שכנוי של 'ועריו' שב אל 'תבל', ואין 'תבל' בכל המקרא לשון זכר. ואפשר שטעות היא, והעקר 'ועריה'. ואפשר שכן כתב הנביא בתחלה. כי הלא ידעת שהדובר דברי נבואה ודברי שיר מותר לו בלשון מה שאסור לזולתו. ובכן אפשר שאמר הנביא 'ועריו', אף על פי ש'תבל' לשון נקבה, כדי להשוות לשונו אל לשון 'אסוריו' שבסוף הפסוק, כי היה להם שווי הלשון הדור ויופי".
במלון אבן־שושן[4] נכתב: "שם זה בא במקרא רק כשם פרטי בלשון נקבה, בלא ה' הידיעה ובלא כינויים; בספרות שלאחר מזה גם בלשון זכר, גם ביידוע ואף בכינויים"; בדומה לכך כותב גם קליין[3] בערך "תֵּבֵל".

  "רק לצוֵת לזה" - על בסיס הכתוב בתלמוד "שמעון בן עזאי אומר, ואמרי לה שמעון בן זומא אומר: לא נברא כל העולם כולו אלא לצוות לזה" (בבלי, מסכת שבתדף ל, עמוד ב).

תֶּבֶל א[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תבל
הגייה* tevel
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ת־ב־ל
דרך תצורה משקל קֶטֶל
נטיות ר׳ תְּבָלִים או תְּבָלִין או תַּבְלִין; תִּבְלֵי־
  1. לשון חז"ל תבלין. גם במשמעות המושאלת של "דבר הנותן טעם לאו דווקא במאכל".

גיזרון[עריכה]

  • מקבילה בערבית تابل (תַאבִל); מקבילה בארמית "תבלא".
  • מדקדקים רבים גרסו שהשם "תֶּבֶל" הוא לשון היחיד של "תבלין", ויש להשתמש במלה "תבלין" רק ברבים. ראו בערך תבלין.

נגזרות[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • יש הגוזרים את המילה "תֶּבֶל" מהשורש בל"ל, בהוראת ערבוב. למשל: יסטרוב[1] בערך תֶּבֶל. אתר "מאגרים" של האקדמיה ללשון העברית משייך את המילה לשורש תב"ל.

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

סימוכין[עריכה]

  Marcus Jastrow, "Dictionary of Targumim, Talmud and Midrashic Literature" בערך "תֶּבֶל", עמ' 1644.

תֶּבֶל ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא תבל
הגייה* tevel
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ב־ל־ל
דרך תצורה
נטיות
  1. חטא מאוס ובזוי, בפרט בתחום המיני.

גיזרון[עריכה]

  • השם מופיע פעמיים במקרא, עבור שתי העברות בפסוקים שלעיל בספר ויקרא. באנציקלופדיה המקראית נכתב: "[...] עבירות שקשה למצוא להן תכונה משותפת לעומת שאר העבירות המנויות שם".[1]
כן מופיע בישעיהו "כִּי עוֹד מְעַט מִזְעָר וְכָלָה זַעַם וְאַפִּי עַל תַּבְלִיתָם" (ישעיהו י, פסוק כה).

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • אבן ג'נאח משייך את המילה לשורש ב־ל־ל, בדומה לפועל "בָּלַל" שבפסוק "כִּי שָׁם בָּלַל יְהוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ" (בראשית יא, פסוק ט), ומפרש את הבלילה בהוראת הפסד, שינוי והשחתה. בכך הוא חלק על בלשנים רבים שקדמו לו ושייכו את השם לשורש ת־ב־ל.
  • באנציקלופדיה המקראית[1] נכתב על כך:
"ראשוני מילונאי ימי הבינים גזרו תבל משרש תב"ל, אך מאז יונה אבן ג'נאח מקובל לגזור תבל מן בל"ל, אף על פי שמבחינה לשונית זו גזירה בלתי סבירה. לדעת דוד צבי הופמן יש להשוות לערבית תַבַלַ, שהוא מתרגמה "להשחית" [...] אך אין זו משמעותו של הפועל הערבי; משמעותו העיקרית שגעון של תאווה מינית, ערבית תַבְל, והפועל מציין גירוי התאווה בגבר ע"י אשה. ייתכן שזו ההוראה גם בכתובים אלו".

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

"הֲכִי תֵבֵל קְרָאוּהָ ‑ לְמַעַן הִיא וְהֵם כִּשְׁמָהּ. וְלוּ חָכְמוּ בְּנֵי תֵבֵל, אֲזַי יָעְצוּ לְהַשִּׁמָהּ" (אֲחִי תֵבֵל, מאת רשב"ג, בפרויקט בן יהודה).

ראו גם[עריכה]

סימוכין[עריכה]

  "אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו", עורכים ראשיים אליעזר ליפא סוקניק, משה דוד קאסוטו, בערך "תֶּבֶל". ההפניה שם לדוד צבי הופמן, ס' ויקרא ב', ירושלים תשי"ד, כג.


השורש בלל

השורש ב־ל־ל הוא שורש הניטה בבניינים נפעל, הפעיל והופעל על-דרכה של גזרת השלמים, יתר הבניינים ניטים על-דרכה של גזרת ע"ע.

נטיות הפעלים[עריכה]

ב־ל־ל עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל בַּל או בָּלַל בַּל או בּוֹלֵל יָבֹל בֹּל לָבֹל
נִפְעַל נִבְלַל נִבְלָל יִבָּלֵל הִבָּלֵל לְהִבָּלֵל
הִפְעִיל הִבְלִיל מַבְלִיל יַבְלִיל הַבְלֵל לְהַבְלִיל
הֻפְעַל הֻבְלַל מֻבְלָל יֻבְלַל -אין- -אין-
פִּעֵל בּוֹלֵל מְבוֹלֵל יְבוֹלֵל בּוֹלֵל לְבוֹלֵל
פֻּעַל בּוֹלַל מְבוֹלָל יְבוֹלַל -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִתְבּוֹלֵל מִתְבּוֹלֵל יִתְבּוֹלֵל הִתְבּוֹלֵל לְהִתְבּוֹלֵל

תִּבֵּל א[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא תיבל
שורש וגזרה ת־ב־ל
בניין פִּעֵל
  1. לשון חז"ל הוסיף תבלין, כדי לתת טעם או ריח במאכל.
    • "כָּל הַמְחַמֵּץ וְהַמְתַבֵּל וְהַמְדַמֵּעַ בַּתְּרוּמָה וּבָעָרְלָה וּבְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, אָסוּר. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף מְטַמֵּא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לְעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא, עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כַּבֵּיצָה:" (משנה, מסכת ערלהפרק ב, משנה ד)
    • "אמר רבי יוחנן: ראשונים שלא היה להן פלפלין - שוחקין אותו ומתבלין בו את הצלי" (בבלי, מסכת עירוביןדף כח, עמוד ב)
    • חממי 2 כוסות נוזלים (חלב ומי ירקות ביחד), לזה תני 70 גראם קוואקר, תבלי במלח ופלפל ובשלי כ־20 רגע מתוך הטור: "במטבח (מדור וויצ"ו)", עיתון "הצופה" מתאריך 5/7/1942
    • הטבח תיבל את הסלט בחומץ ובדבש.
  2. עברית חדשה בהשאלה: שילב מעט דברים בעלי טעם בתוך המסגרת הכללית. למשל: תיבול דברים בהומור.

גיזרון[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • כיום משתמשים רבים בפועל "תִּבְלֵן", שנגזר מהשם "תבלין". האקדמיה ללשון העברית מעדיפה את הפועל "תיבל" על פני "תִּבְלֵן".
  • במדרש בראשית רבה מופיע "תיבל" בהוראת "שיפר":
"וצלה גם היא ילדה את תובל קין. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר: זה תבל עבירתו של קין. קין הרג ולא היה לו במה להרוג, אבל זה, לוטש כל חורש נחושת וברזל" (בראשית רבה כג ג)

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

  • מתוך הפינה רגע של עברית מאת רות אלמגור־רמון, "לתבל או לתבלן?". ‏האקדמיה ללשון העברית‏, 03/01/2012

תֻּבַּל[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא תובל
שורש וגזרה ת־ב־ל
בניין פִּעֵל
  1. לשון חז"ל שנוסף לו תבלין.
    • הסלט תֻּבַּל בחומץ ובדבש.
  2. עברית חדשה בהשאלה: ששולבו בו מעט דברים לצורך גיוון והוספת טעם. למשל: דברים שתובלו בהומור.

גיזרון[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ראו גם[עריכה]