גון

יש להוסיף לדף זה את הערך: גֻּוַּן.

גָּוֶן

לשון חז"ל תפיסה חושית של האור הנראה, בפרט אורך הגל.
- ”מאי גוון טליתך?“ (בבלי, מסכת ערובין – דף נג, עמוד ב)
- ”הצבע הכחול הוא השולט, אם כי יש גם צבעים אחרים, כגון גוונים שונים של ירוק“ (עיר בראי התקופה ירושלים במאה התשע־עשרה, מאת יהושע בן אריה, בפרויקט בן יהודה)
- "כשהאור על פני המים / יש קשת של גוונים" (דרך ארוכה, מאת תלמה אליגון-רוז)
- "מַרְבָדִים נִפְרָשִׂים בִּשְׁפֵלַת הַחוֹף: / כַּלָּנִית, וְכַרְכֹּם – אֶלֶף גּוֹן וָצֶבַע;" (ולס להגנת הצומח, מאת נעמי שמר)
עברית חדשה בהשאלה: הבדל קטן, ניואנס.
- ”היא מתארת ללא מעצור גוונים וגוני-גוונים של רגשות והתלבטויות.“ (אלישבע: לא היה זה אושר, אף לא חיים..., מאת אילת נגב, בפרויקט בן יהודה)

מפרסית: گون (גון). השוו גם לסנסקריט בהגיית גונא गुण בהוראת חוט,פתיל. המילה הושאלה לארמית (ומשם לעברית) בצורה: גַּוָּנָא.^[1], ובתקופת בית שני ראה להלן, גם לעברית^[2].

בשפה הטכנית מבדילים בין גוון, בהירות ורוויה של צבעים, אך בלשון העממית המונח גון יכול לכלול גם את ההבדלים האחרים.

בציבור רווחת ההגייה גָּוָן, בעוד שההגייה התקנית היא גָּוֶן.^[3]

↑ מילון פרסי.
↑ מאת,נפתלי הרץ טור-סיני (טורטשינר), מלים שאולות בלשוננו /לשוננו: כתב-עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה (תרצ"ח) א,ב עמ'11
↑ מילים בשימוש כללי משנת תשס"ט–תש"ע: הגוון, מבדה, סודרן תרופות, מנהל מיזם, אתר האקדמיה ללשון העברית, 12 בפברואר 2012.

צבע, נתן צבע לדבר.
- ”ונותנים ביצה במסננת (של חרדל) ... לפי שאין עושין אותה אלא לגוון.“ (בבלי, מסכת שבת – דף קמ, עמוד א)
בהשאלה: יצר שוני, הוסיף פריטים מסוגים שונים.