שמם

שָׁמֵם א

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	שמם
שורש וגזרה	שׁ־מ־ם, גזרת ע"ע
בניין	קל

[[קטגוריה: בניין קל]]

1. לשון המקרא הָיָה חֲסַר כָּל תֹּכֶן וְרֵיקָנִי, הָיָה שׁוֹמֵם וְעָזוּב.

   • ”וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ“ (ויקרא כו, פסוק לב)
   • ”עַל הַרצִיּוֹן שֶׁשָּׁמֵם, שׁוּעָלִים הִלְּכוּ בוֹ“ (איכה ה, פסוק יח)
   • ”דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת מִבְּלִי בָּאֵי מוֹעֵד- כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין...“ (איכה א, פסוק ד)
   • ”...וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְאַדְמָתֵנוּ עֲבָדִים לְפַרְעֹה, וְתֶן זֶרַע וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת, וְהָאֲדָמָה לֹא תֵשָׁם“ (בראשית מז, פסוק יט)
   • "בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר הָאֲדָמָה תֵּשַׁם וַתִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע א'"

2. לשון המקרא הֻכָּה בֶּהָלָה וְתִמָּהוֹן, הָיָה נִדְהָם וּמִשְׁתּוֹמֵם.

   • ”וְהַבַּיִת הַזֶּה יִהְיֶה עֶלְיוֹן, כָּל עֹבֵר עָלָיו יִשֹּׁם וְשָׁרָק...“ (מלכים א׳ ט, פסוק ח)
   • ”...חֲרָדוֹת יִלְבָּשׁוּ, עַל הָאָרֶץ יֵשֵׁבוּ, וְחָרְדוּ לִרְגָעִים, וְשָׁמְמוּ עָלָיִךְ“ (יחזקאל כו, פסוק טז)
   • "שֹׁמּוּ יְשָׁרִים עַל זֹאת/ כִּי שׁוּעָלִים קְטַנִּים חִבְּלוּ כַּרְמִי לְהַבְזוֹת" סהל בן מצליח, "אמר פיוטים מחוברים"

גיזרון

• פועל שכיח למדי במקרא. קרוב לו השורש יש"ם היחידאי שגם עניינו היות שומם והרוס. מקבילה לו גם בארמית- שְׁמַם במובן זה.
• מצרית קדומה - שְׁמֲם šmm בהוראת להיות חם, לוהט.

נגזרות

• שממה
• שממה
• שיממון

צירופים

• שומו שמים
• שממה עליו נפשו
• שמם לבו

מילים נרדפות

• נבהל (2)
• נבעת (2)
• בֹּשׁ (2)
• השתומם (2)
• נדהם (2)

מידע נוסף

• תן דעתך שלפועל זה מערכת נטייה מורכבת ומסועפת עד מאוד (וכאן מדובר בבניין קל); הוא אוצר בו שלוש צורות עתיד: יִשֹּׁם וגם יֵשַׁם וגם יָשֹׁם, צורת העבר שלו היא כשל פועלי מצב רבים בעברית-על דרך משקל "קָטֵל"-דוגמת זָקֵן, צָמֵא, לָמֵד, ולא על דרכם של פועלי הכפולים כפי שרווח בלשון המקרא, ואפילו בצורת הבינוני לפועל קיימים שני מופעים: האחד כבעבר "שָׁמֵם" והשני לפי מרבית פועלי השלמים "שׁוֹמֵם".

ראו גם

• שומם
• נשם
• השם

שָׁמֵם ב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שמם
הגייה*	shamem
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	שׁ־מ־ם
דרך תצורה	משקל קָטֵל
נטיות	נ': שְׁמֵמָה, ר"ז: שְׁמֵמִים, ר"נ: שְׁמֵמוֹת

1. לשון המקרא שׁוֹמֵם; מֻפְקָר וּבִלְתִּי נוֹשָׁב.

   • ”...וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ הַשָּׁמֵם-לְמַעַן אֲדֹנָי“ (דנייאל ט, פסוק יז)
   • ”שָׂמָהּ לִשְׁמָמָה אָבְלָה עָלַי שְׁמֵמָה; נָשַׁמָּה כָּל-הָאָרֶץ כִּי אֵין אִישׁ שָׂם עַל-לֵב“ (ירמיהו יב, פסוק יא)

מילים נרדפות

• מֻפְקָר
• נטוש
• עזוב
• ריק

ראו גם

• שומם
• הפקר
• נטישה

שִׁמֵּם

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא	שימם
הגייה*	shimem
חלק דיבר	תואר
מין	זכר
שורש	שׁ־מ־ם
דרך תצורה	משקל קִטֵּל
נטיות	נ': שִׁמֶּמֶת, ר"ז: שִׁמְמִין, ר"נ: שִׁמְמוֹת

1. נדיר מִי שֶׁאֲחַזוֹ שִׁגָּעוֹן, שֶׁנִּשְׁתַּבְּשָׁה עָלָיו דַּעְתּוֹ.

   • "ולא חגרין, ולא סומין, ולא אלמים, ולא חרשין, ולא שוטין, ולא שִׁמְמִין, לא טפשין ולא חלוקי־לב" (שיר השירים רבה, ד', ז')

גיזרון

• אברהם אבן שושן טוען כי המילה נוצרה מכיווץ של "שעמם", ואמנם השעמום גורם הרבה לאיבוד השפיות.

מילים נרדפות

• משוגע
• מטורף
• מטורלל

ניגודים

• שפוי

מידע נוסף

• המילה מופיעה (במובאה לעיל) כחלק מרצף של בעלי מום. הדגש שהופיע במ"ם בצורת היחיד נשמט לאחר השווא- כנראה בהשפעת הניקוד המקראי- בו אחרי שווא יש נטייה להרפות האותיות שהיו דגושות בצורת היחיד הנפרד, דוגמת: ”הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים“ (שמואל ב׳ ה, פסוק ו) (קראו על כך עוד כאן-[1]). האקדמיה ללשון העברית גורסת אמנם את היוותרות הדגש, כפי שרווח בלשון הדיבור דוגמת "טִפְּשָׁה", אך אין לראות במנקד לפי דרך המקרא (בהישמט הדגש) כטועה.