לשון חז"ל שאין עליו בעלות, שרשות לכל אדם לקחתו או לעשות בו כרצונו.
”אֵין תּוֹרְמִין מִן הַלֶּקֶט, וּמִן הַשִּׁכְחָה, וּמִן הַפֵּאָה, וּמִן הַהֶפְקֵר...“ (משנה, מסכת תרומות – פרק א, משנה ה)
”היתה לפניו ככר של הפקר, ואמר ככר זו הקדש, נטלה לאוכלה - מעל לפי כולה, להורישה לבניו - מעל לפי טובת הנאה שבה.“ (בבלי, מסכת נדרים – דף לד, עמוד ב)
”טרוף טרף למדו אדם כמדובר / ידו גורל כעל הפקר כבמדבר / כמעט כילו ולא יעדרו דָּבָר / לולי רחמיך אדון בחסד דַּבָּר.“ (סליחה, מאת שלמה הבבלי, באתר מאגרים)