מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- התביש, נכלם. חש תחושה לא נעימה של חוסר ערך עצמי.
- ”וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים, שְׂרִיקוֹת; וְאֹרְגִים, חוֹרָי“ (ישעיהו יט, פסוק ט)
- ” אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל-תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי: כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי-עוֹד“ (ישעיהו נד, פסוק ד)
- ”וַיַּעֲמֵד אֶת-פָּנָיו, וַיָּשֶׂם עַד-בֹּשׁ; וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים“ (מלכים ב׳ ח, פסוק יא)
- ”אִם-כֵּן – קוּם, נֵלְכָה לְדַרְכֵּנוּ!/ אִם-כֵּן, אַל-נֵבוֹשׁ כִּי זָקַנּוּ/ אִם-כֵּן, לֹא עָבְרָה עוֹד עִתֵּנוּ!“ (יַלְדוּת, מאת [[W:חיים נחמן ביאליק|]], בפרויקט בן יהודה)
- ”הֲתֵבוֹשׁ מֵאֱנוֹשׁ נִכְבָּד בְּגָלוּי/ וּמִזָּקֵן וְשֵׂיבָה הַהֲדוּרָה?...“ (הֲתֵבוֹשׁ מֵאֱנוֹשׁ, מאת שמואל הנגיד, בפרויקט בן יהודה)
- לשון המקרא נָחַל אַכְזָבָה.
- ”מַה תֵּזְלִי מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת-דַּרְכֵּךְ; גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבֹשִׁי כַּאֲשֶׁר-בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר“ (ירמיהו ב, פסוק לו)
- לשון המקרא נִבְהַל, הֻכָּה בְּעָתָה.
- שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) אין ספר ישיעהו. ”וְחַתּוּ, וָבֹשׁוּ-מִכּוּשׁ, מַבָּטָם, וּמִן-מִצְרַיִם, תִּפְאַרְתָּם“ (ישיעהו כ, פסוק ה)
השורש בושׁ |
השורש ב־ו־שׁ הוא שורש מגזרת נע"ו/י הניטה לפי משקל "פָּעֹל".
ב־ו־שׁ |
עבר |
הווה/בינוני |
עתיד |
ציווי |
שם הפועל |
קַל |
בֹּשׁ |
בּוֹשׁ |
יֵבוֹשׁ |
בּוֹשׁ |
לֵבוֹשׁ |
נִפְעַל |
|
|
|
|
|
הִפְעִיל |
הֵבִישׁ |
מֵבִישׁ |
יָבִישׁ |
הָבֵשׁ |
לְהָבִישׁ |
הֻפְעַל |
|
|
|
-אין- |
-אין- |
פִּעֵל |
בִּיֵּשׁ בּוֹשֵׁשׁ |
מְבַיֵּשׁ מְבוֹשֵׁשׁ |
יְבַיֵּשׁ יְבוֹשֵׁשׁ |
בַּיֵּשׁ בּוֹשֵׁשׁ |
לְבַיֵּשׁ לְבוֹשֵׁשׁ |
פֻּעַל |
בֻּיַּשׁ |
מְבֻיַּשׁ |
יְבֻיַּשׁ |
-אין- |
-אין- |
הִתְפַּעֵל |
הִתְבַּיֵּשׁ |
מִתְבַּיֵּשׁ |
יִתְבַּיֵּשׁ |
הִתְבַּיֵּשׁ |
לְהִתְבַּיֵּשׁ |
- בבניין קל בגופי הנוכחות והנוכחים החולם המופיע בכל יתר הצורות מתקצר לקמץ קטן מפאת תזוזת הטעם: בָּשְׁתֶּן, בָּשְׁתֶּם.
- בבניין הפעיל מותרת הנטייה גם על-דרך פועלי נפ"יו; הוֹבִישׁ, אוֹבִישׁ, הוֹבִיׁשִׁי, לְהוֹבִישׁ וכולי.
|
|