בש

בֹּשׁ

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא	בוש
שורש וגזרה	ב־ו־שׁ, גזרת נע"ו/י
בניין	קל

[[קטגוריה: בניין קל]]

1. התבושש, נכלם.

   • ”וּבֹשׁוּ עֹבְדֵי פִשְׁתִּים, שְׂרִיקוֹת; וְאֹרְגִים, חוֹרָי“ (ישעיהו יט, פסוק ט)
   • ” אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל-תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי: כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי-עוֹד“ (ישעיהו נד, פסוק ד)
   • ”וַיַּעֲמֵד אֶת-פָּנָיו, וַיָּשֶׂם עַד-בֹּשׁ; וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים“ (מלכים ב׳ ח, פסוק יא)
   • אִם-כֵּן – קוּם, נֵלְכָה לְדַרְכֵּנוּ!/ אִם-כֵּן, אַל-נֵבוֹשׁ כִּי זָקַנּוּ/ אִם-כֵּן, לֹא עָבְרָה עוֹד עִתֵּנוּ! ("יַלְדוּת", חיים נחמן ביאליק)
   • "הֲתֵבוֹשׁ מֵאֱנוֹשׁ נִכְבָּד בְּגָלוּי/ וּמִזָּקֵן וְשֵׂיבָה הַהֲדוּרָה?..." ("הֲתֵבוֹשׁ מֵאֱנוֹשׁ", ר' שמואל הנגיד)

2. לשון המקרא נָחַל אַכְזָבָה.

   • ”מַה תֵּזְלִי מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת-דַּרְכֵּךְ; גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבֹשִׁי כַּאֲשֶׁר-בֹּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר“ (ירמיהו ב, פסוק לו)

3. לשון המקרא נִבְהַל, הֻכָּה בְּעָתָה.

   • ”וְחַתּוּ, וָבֹשׁוּ-מִכּוּשׁ, מַבָּטָם, וּמִן-מִצְרַיִם, תִּפְאַרְתָּם“ (ישיעהו כ, פסוק ה)

4. לשון המקרא נֶחֱרַב.

   • ”כִּי הוּא בֵּין אַחִים יַפְרִיא; יָבוֹא קָדִים רוּחַ יְהוָה מִמִּדְבָּר עֹלֶה, וְיֵבוֹשׁ מְקוֹרוֹ וְיֶחֱרַב מַעְיָנוֹ...“ (הושע יג, פסוק טו)

צירופים

• בוש והיכלם
• עד בוש

מילים נרדפות

למשמעות הראשונה:

• התבושש
• התבייש
• נכלם
• הוביש א

למשמעות השנייה:

• התאכזב

למשמעות השלישית:

• נבהל
• חת
• נבעת
• נחרד
• השתומם

למשמעות הרביעית:

• הוביש ב
• [[[התיבש|התייבש]]