השתומם

הִשְׁתּוֹמֵם

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	השתומם
שורש וגזרה	שׁ־מ־ם, גזרת הכפולים
בניין	התפעל

1. הִכָּהוּ תִמָּהוֹן.

   • "פזרן היה בממונו וקמצן באהבה, ועל זה הייתה משתוממת, אבל לא השתוממות של טרוניה..." (מתוך: "סיפור אהבה", אהרון אפלפלד)
   • "הִשְתּוֹמֲמָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ לְהַר קֹדֶשׁ/ כִּי רָאֲתָה זָרִים עָלוּ וְלֹא עָלְתָה" "רְשִׁיּוֹת", חטיבה ג', ריה"ל
   • ”וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ, וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ...“ (ישעיהו נט, פסוק טז)
   • "...ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה ויהרגו כל חכמי ישראל והיה העולם משתומם..." (תלמוד בבלי, סדר נשים, מסכת קידושין, דף ס"ו)

2. לשון המקרא הֻתְקַף בֶּהָלָה.

   • ”אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר, אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה, וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלֻנֵּהּ...“ (דניאל ד, פסוק טז)

3. לשון המקרא הָפַךְ מַשְׁמִים, נִתְיַתֵּם מִתְּכוּלָה אוֹ מֵעִנְיָן.

   • ”וַתִּתְעַטֵּף עָלַי רוּחִי; בְּתוֹכִי, יִשְׁתּוֹמֵם לִבִּי“ (תהילים קמג, פסוק ד)

גיזרון

• מקור הפועל הינו מן התנ"ך.

נגזרות

• השתוממות

מילים נרדפות

למשמעות (1):

התפלא היתמה הדהם נדהם

התהמם השתאה תמה

למשמעות (2):

נבהל הופחד

נבעת נרהה

למשמעות (3):

• התרוקן

מידע נוסף

• לשורש שׁ־מ־ם הטיה חריגה קמעה כאשר ניטה בבניין התפעל, מאחר שבמקרא מופיעה גם צורה של ת' הבניין כאשר מידמה היא עם ש' השורש (והרי שאין אמורה היא) ואז יוצרת משמעות קצת שונה של השתעממות, חוסר מַעַשׂ (שניתן לראותה קשורה למשמעות השלישית): ”אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר: לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם“ (קוהלת ז, פסוק טז).

ראו גם

• שומם
• השמים
• הושם
• שימם