רכוב

רָכוּב

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא
הגייה^*
חלק דיבר
מין
שורש	ר־כ־ב
דרך תצורה	משקל קָטוּל
נטיות	נ׳ רְכוּבָה ר׳ רְכוּבִים רְכוּבוֹת

יושב ונוסע על גבי בעל חיים
- ”ואין מורין שתויי יין ואין מפירין נדרים לא רכובין ולא מהלכין ולא עומדין אלא עטופין ויושבין“ (תוספתא, מסכת פסחים – פרק ב, הלכה טז)
- ”אמר ר' אלעזר בר' צדוק תינוק הייתי והייתי רכוב על כתיפו של אבא“ (תוספתא, מסכת סנהדרין – פרק ט, הלכה יא)

השורש ר־כ־ב הוא שורש מגזרת השלמים.

בבניין קל, בשם הפועל, ההוגה "לִרְכַּב"- שוגה.
בבניין קל, בזמן הֶעתיד, ההטייה בחולם בעה"פ מותרת, למשל: אֶרְכֹּב, תִּרְכֹּבְנָה, נִרְכֹּב וכו'.

מה שמשמש את האדם לישיבה ונסיעה על גביו
- ”הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ“ (תהלים קד, פסוק ג)