נקרא על־שמו של כלי־נגינה לא מזוהה מהתנ"ך: ”בְּעִדָּנָא דִּי תִשְׁמְעוּן קָל [בזמן שתשמעו קול] קַרְנָא מַשְׁרוֹקִיתָא קַתְרוֹס [כתיב: קיתרוס] סַבְּכָא פְּסַנְתֵּרִין סוּמְפֹּנְיָה [סוגי כלי נגינה] וְכֹל זְנֵי זְמָרָא [וכל מיני זֶמֶר]“ (דניאל ג, פסוק ה). שם זה שאול, ככל הנראה, מיוונית: psalterion) ψαλτήριον), המתארת סוג של עוּגָב. הסיומת ־ין נתפשה כצורת ריבוי (כרגיל בארמית), ולפיכך נקבעה צורת היחיד "פסנתר"; אך למעשה "פְּסַנְתֵּרִין" היא צורת יחיד[1], כפי שניתן לראות מהיוונית, ומכך ששאר כלי הנגינה המוזכרים מובאים גם הם בלשון יחיד. יש לציין שבתזמורת המתוארת בדניאל משתקפת ההשפעה התרבותית של הכיבוש היווני בבבל: הרכבה טיפוסי לחצר מלכותית מזרחית, אך מחצית משמות הכלים, ואולי אף צורותיהם, יווניים.[2]
אליעזר בן־יהודה הציע לקרוא לפסנתר "מַכּוֹשִׁית" על שום מכושיו, אך הצעתו לא נקלטה. כיום המילה מקושית משמשת כחלופה עברית לכלי נגינה אחר, קסילופון. את השם פסנתר כנראה חידשה ברטה פיינברג, פסנתרנית מחוננת ממייסדי מושבת ראשון לציון ובעלת הפנסתר היחיד במושבה. בערך באותה תקופה ( 1885) הופיעה המילה פסנתר לראשונה ומעידים כי החידוש שייך לה.
ערך בוויקיפדיה: פסנתר
ציטוטים בוויקיציטוט: פסנתר
ספר לימוד בוויקיספר: נגינה על פסנתר למתחילים א'
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פסנתרים