ענה

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עָנָה א[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ענה
שורש וגזרה ע־נ־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין פָּעַל (קַל)
  1. אמר בתגובה לדברי אחר.
    • ”וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.“ (בראשית מה, פסוק ג)
    • ”וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל-כָּל-הָעָם, וַיֹּאמֶר עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים--אִם-יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו, וְאִם-הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו; וְלֹא-עָנוּ הָעָם אֹתוֹ, דָּבָר“ (מלכים א׳ יח, פסוק כא)
    • "העובר לפני התיבה -- לא יענה אחר הכוהנים אמן, מפני הטירוף" (משנה ברכות ה ד)
    • ”שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב־שבת מבית הכנסת לביתו: אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת - מלאך טוב אומר 'יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך', ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו“ (בבלי, מסכת שבתדף קיט, עמוד ב)
    • עֲנֵנוּ אֶלֹהֵי אַבְרָהָם עֲנֵנוּ; עֲנֵנוּ וּפַחַד יִצְחָק עֲנֵנוּ הפיוט "עננו" מתוך נוסח הסליחות
  2. בלשון המקרא - העיד. כיום בשימוש בעיקר בצירופים כגון "ענה בו"/"ענתה בו".
    • וְעָנְתָה-בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר, כִּי-תָבוֹא עַל-שְׂכָרִי לְפָנֶיךָ“ (בראשית ל, פסוק לג)
    • ”לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר“ (שמות כ, פסוק יב)
    • ”הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם, וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ“ (ישעיהו ג, פסוק ט)
    • ”דתניא: 'ועד אחד לא יענה בנפש' (במדבר ל"ה ל') - בין לזכות בין לחובה; רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עונה לזכות ואין עונה לחובה“ (בבלי, מסכת סנהדריןדף לג, עמוד ב)
    • איכה אחוס עליך – ענהו הגלעדי – ועדים קמו עליך לענות בך... "אשמת שומרון", אברהם מאפו
  3. קרא בקול, שָׁר.
    • ”אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת: עֲלִי בְאֵר, עֱנוּ-לָהּ“ (במדבר יא, פסוק יז)
    • וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת, וַתֹּאמַרְןָ: הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו“ (שמואל א׳ יח, פסוק ז)
    • עֱנוּ לַיהוָה בְּתוֹדָה; זַמְּרוּ לֵאלֹהֵינוּ בְכִנּוֹר“ (תהלים קמז, פסוק ז)
    • וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַיהוָה, כִּי טוֹב--כִּי-לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, עַל-יִשְׂרָאֵל“ (עזרא ג, פסוק יא)
  4. עסק בעניין כלשהו.
    • ”רָאִיתִי אֶת הָעִנְיָן אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ“ (קהלת ג, פסוק י)
    • על המדרגה התחתונה נפרדו בתקיעת־כפים, ותהי לחידה לענות בה "תמונות מעולם התוהו", י"ל פרץ
    • עשרים או שלשים ילדים מילדי העברים אוחזים את המסחר הזה בידם, והיה להם לענין לענות בו על־פני רחובות נַלֶּבקי "בן לילה אחד", דוד פרישמן

גיזרון[עריכה]

  • הן המשמעות "העיד" והן המשמעות "שר" קשורות בדיבור, וקרובות למשמעות "אמר בתגובה לדברי אחר". על המשמעות "עסק בעניין כלשהו" כותב מנחם זולאי במחקרו "עיוני לשון בפיוטי יניי" על המילה "עניין" הגזורה משורש זה: "לפי זה אירע ל'עניין' מה שאירע ל'דָּבָר'. שניהם לא נתכוונו מעיקרא אלא למילה המדוברת, לעצם פעולת הדיבור, ומכאן עברו לתוכן הדיבור ונעשו בית קיבול לכל דבר ועניין הכלולים בנושא הדיבור". רש"י, בפירושו על ”לַעֲנוֹת בּוֹ“ (קהלת א, פסוק יג) מקשר משמעות זו לפועל עיין.
  • למשמעות "שָׁר" ישנה המקבילה غَنَّى (עַ'נַא) בערבית, במשמעות דומה. למשמעות "עסק בעניין כלשהו": מקבילה בערבית عَنَى (עַנַא) במשמעות דומה.
  • המשמעות "העיד" נפוצה במקרא (ראו גם: שמות כ"ג ב', דברים י"ט ט"ז־י"ח ועוד) , אולם אינה נפוצה בלשון חכמים. אלכסנדר רופא כותב: "אין ספק שבלשון חכמים שימש הפועל "העיד" באופן בלעדי לציין מסירת עדות. כנגד זאת העברית המקראית הקלאסית מתארת את מסירת העדות על־ידי הפועל "ענה"... על כל פנים הפועל "ענה" נעלם לחלוטין מן הספרות העשירה של חז"ל ואינו מופיע אלא בציטטות מהמקרא". הוא מעיר: "מאלפת בהקשר זה גם העובדה, שהשבעים לא הבינו על־פי־רוב את ההוראה הטכנית של "ענה ב־" בעברית המקראית", וגורס כי מתוך עשרים הופעות של "ענה" במשמעות "העיד במקרא" תורגמו רק ארבע־חמש הופעות נכונה" [1]

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • בכמה פסוקים במקרא נחלקו הפרשנים המסורתיים לגבי משמעויות הפועל המתאימה. למשל, בפסוק ”שִׁיר מִזְמוֹר לִבְנֵי קֹרַח לַמְנַצֵּחַ עַל מָחֲלַת לְעַנּוֹת (תהלים פח, פסוק א) מפרש מצודות ציון במשמעות "שירה" (בבניין קל) ורש"י במשמעות "עינוי" (בבניין פיעל).

צירופים[עריכה]

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

מידע נוסף[עריכה]

  • בכמה פסוקים במקרא מתאימה לפועל "עָנָה" המשמעות "סיפק". למשל: ”וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, אֶעֱנֶה נְאֻם-יְהוָה -- אֶעֱנֶה אֶת-הַשָּׁמָיִם; וְהֵם יַעֲנוּ אֶת-הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ תַּעֲנֶה אֶת-הַדָּגָן וְאֶת-הַתִּירוֹשׁ וְאֶת-הַיִּצְהָר; וְהֵם, יַעֲנוּ אֶת-יִזְרְעֶאל“ (הושע ב, פסוקים כגכד), וכן ”אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת-שְׁלוֹם פַּרְעֹה“ (בראשית מא, פסוק טז). ראו למשל במאמרו של דוד הנשקה [2] בְּפַרְשׁוֹ את המלים ”וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע“ (שמות כא, פסוק י).
  • במקרא מופיע גם "עָנָה" במשמעות "עינה" בבניין פיעל. למשל: ”אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי יְהוָה; לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי, נָעֳמִי, וַיהוָה עָנָה בִי, וְשַׁדַּי הֵרַע לִי“ (רות א, פסוק כא)
  • פרופסור אברהם מלמט מפרש את הפועל "עָנָה" כמתאר דווקא אחד מסוגי הנבואה, הנקרא "אפילום (āpilum)", שפירושו ה"עונה":
"הלשון "ענה" או "עונה" לציון ההתגלות האלוהית... לשון זו מציינת לפעמים דברי נביא או דברי האל מפי נביא בלי שהוצגה קודם לכן שאלה כלשהי. לדוגמה: ”ושמואל ראה את שאול וה' ענהו הנה האיש אשר אמרתי אליך זה יעצר בעמי“ (שמואל א׳ ט, פסוק יז)... מיכה, המביא גם שימוש־לשון מאלף בעניין משאות בלעם: ”עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור“ (מיכה ו, פסוק ה). הפועל "ענה" אינו מציין כאן תשובה על שאלה מוגדרת שהציג בלק לבלעם, אלא את המשא הנבואי שבלעם נעתר לשאת על ישראל. לא מן הנמנע, שנביא נכרי זה, שאף פעם אחת איננו מכונה במונח "נביא", היה מתנבא מסוג האפילום (apālum) = ה"עונה""[3]

ראו גם[עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

עָנָה ב[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא ענה
שורש וגזרה ע־נ־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין פָּעַל (קַל)
  1. בלשון המקרא: נכנע, נחלש.
    • ”וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פַּרְעֹה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי הָעִבְרִים עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת מִפָּנָי. שַׁלַּח עַמִּי וְיַעַבְדֻנִי“ (שמות י, פסוק ג).
    • וְעָנָה גְאוֹן יִשְׂרָאֵל בְּפָנָיו וְיִשְׂרָאֵל וְאֶפְרַיִם יִכָּשְׁלוּ בַּעֲו‍ֹנָם. כָּשַׁל גַּם יְהוּדָה עִמָּם“ (הושע ה, פסוק ה)
    • ”כִּי כֹה אָמַר-יְהוָה אֵלַי כַּאֲשֶׁר יֶהְגֶּה הָאַרְיֵה וְהַכְּפִיר עַל-טַרְפּוֹ, אֲשֶׁר יִקָּרֵא עָלָיו מְלֹא רֹעִים, מִקּוֹלָם לֹא יֵחָת, וּמֵהֲמוֹנָם לֹא יַעֲנֶה; כֵּן, יֵרֵד יְהוָה צְבָאוֹת, לִצְבֹּא עַל-הַר-צִיּוֹן, וְעַל-גִּבְעָתָהּ“ (ישעיהו לא, פסוק ד)

גיזרון[עריכה]

  • השורש عني בערבית קשור במשמעו גם לסבל (וכן לענין), למשל: عَانَى=סָבַל. יש המצינים דווקא את המילה غَنِيّ (ע'ני) שהוראתה "עשיר" - בהיפוך משמעות. ראו בערך עני.
  • משמעות דומה ל"כניעה" יש בפועל הסביל נענה, למשל ב"היענות לדרישה".

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • בכמה מהופעות הפסוקים בתנ"ך נחלקים הפרשנים אם לפרש את הפועל מלשון עינוי או מלשון כניעה. למשל, בפעלים משורש זה בפרשת שמשון ודלילה (כגון: ”וַתֹּאמֶר דְּלִילָה אֶל שִׁמְשׁוֹן הַגִּידָה נָּא לִי בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל וּבַמֶּה תֵאָסֵר לְעַנּוֹתֶךָ (שופטים טז, פסוק ו)), או בפירוש מצודות ורש"י לפסוק ”הֶאֱמַנְתִּי, כִּי אֲדַבֵּר; אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד“ (תהלים קטז, פסוק י).
  • יש מפרשני ימינו הדורשים דווקא את הפועל "עינה" בבניין פיעל כנגזר מהפועל "עָנָה" במשמעות "נכנע". לדוגמה, בפסוק ”בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם“ (ויקרא טז, פסוק כט). ראו מאמרו של הרב שמואל אריאל לגבי עינוי, עוני וענווה.

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]


עִנָּה[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא עינה
שורש וגזרה ע־נ־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין פִּעֵל
  1. גרם סבל במכוון.
    • ”וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה“ (בראשית טו, פסוק יג)
    • ”בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא, מִקְרָא־קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, וְעִנִּיתֶם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוה“ (ויקרא כג, פסוק כז)
    • וַאעַנֶּה אֶת-זֶרַע דָּוִד, לְמַעַן זֹאת--אַךְ, לֹא כָל-הַיָּמִים“ (מלכים א׳ יא, פסוק לט)
    • "אבל למה היא מענה אותך?" צעק נח וטפח באגרוף על הגדר – "מאריניטשקא, למה היא מענה אותך, הא?..." "מאחורי הגדר", חיים נחמן ביאליק
  2. בפרט, במקרא - אנס אישה, או פגע בה בהקשר מיני.
    • ”אִם-תְּעַנֶּה אֶת-בְּנֹתַי, וְאִם-תִּקַּח נָשִׁים עַל-בְּנֹתַי--אֵין אִישׁ, עִמָּנוּ“ (בראשית לא, פסוק נ)
    • ”...וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ--אֶת-הַנַּעֲרָ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר לֹא-צָעֲקָה בָעִיר, וְאֶת-הָאִישׁ עַל-דְּבַר אֲשֶׁר-עִנָּה אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ; וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ“ (דברים כב, פסוק כד)
    • ”וְלֹא אָבָה, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ; וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ“ (שמואל ב׳ יג, פסוק יד)
    • ”נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה“ (איכה ה, פסוק יא)
    • "למד שהיתה [אמנו שרה] רואה את ישמעאל מכבש את [הגנות] ומענה את הנשים" (תוספתא סוטה ו ג)

גיזרון[עריכה]

  • לשון המקרא. השורש عني בערבית קשור במשמעו גם לסבל (וכן לענין), למשל: عَانَى=סָבַל.

פרשנים מפרשים[עריכה]

  • הפרשנים נחלקו על משמעות הפועל "עינה" במקרא, בהקשר לעינוי אישה. למשל, על הפסוק ”וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ“ (בראשית לד, פסוק ב) נכתב:
וישכב אותה ויענה - "וישכב - כדרכה, ויענה שלא כדרכה (בראשית רבה פ ה) - לשון רש"י". אבל ראב"ע אמר: "ויענה - בעבור היותה בתולה". ואין צורך: כי כל ביאה באונסה תקרא 'ענוי'" פירוש רמב"ן על בראשית ל"ד ב. כן מביא הרמב"ן ראיות מ ”לא תתעמר בה תחת אשר עניתה“ (דברים כא, פסוק יד) וכן ”ואת פלגשי ענו ותמת“ (שופטים כ, פסוק ה)
  • על הפסוק ”אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי“ (בראשית לא, פסוק נ) מפרש רש"י: "אם תענה את בנתי - למנוע מהן עונת תשמיש", בדומה לכתוב במסכת יומא, דף ע"ז, עמוד ב' (ובמסכת כתובות, מ"ז ב').

נגזרות[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

ניגודים[עריכה]

תרגום[עריכה]


עֻנָּה[עריכה]

ניתוח דקדוקי - פועל
כתיב מלא עונה
שורש וגזרה ע־נ־י/ה, גזרת נל"י/ה
בניין פֻּעַל
  1. שנגרם לו סבל.
    • ”כִּי כָל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא-תְעֻנֶּה, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה -- וְנִכְרְתָה, מֵעַמֶּיהָ“ (ויקרא כג, פסוק כט)
    • ”טוֹב-לִי כִי-עֻנֵּיתִי -- לְמַעַן, אֶלְמַד חֻקֶּיךָ.“ (תהלים קיט, פסוק עא)

גיזרון[עריכה]

צירופים[עריכה]

מילים נרדפות[עריכה]

תרגום[עריכה]

ראו גם[עריכה]