מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
ענווה
|
| הגייה* |
ʕanava
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
ע־נ־י/ה ב
|
| דרך תצורה |
משקל קְטָלָה
|
| נטיות |
|
- תכונת נפש או רגש שבה האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שהיא.
- ”יראת ה ... ולפני כבוד ענוה“ (משלי טו, פסוק לג)
- {{צט/תנ"ך|בקשו ענוה
- {{צט/תנ"ך|עקב ענוה יראת ה'|
- תכונת נפש בה אדם מחשיב עצמו כפחות מאחרים, ואינו מחזיק טובה לעצמו. אינו מייחס לעצמו מעלות.
- לשון חז"ל אוכלוסיית העניים.
- ”הכל לפי... ולפי רוב הענווה“ (משנה, מסכת פאה – פרק א, משנה ה)
מילים נרדפות[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
ערך בוויקיפדיה: ענווה