דאב

דָּאַב

ניתוח דקדוקי – פועל
כתיב מלא	דאב
שורש וגזרה	ד־א־ב
בניין	פָּעַל (קַל)

1. לשון המקרא (יש לשכתב פירוש זה): כָּאַב, הצטער, נעצב.

   • ”עֵינִי דָאֲבָה,מִנִּי-עֹנִי:קְרָאתִיךָ יְהוָה בְּכָל-יוֹם; שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי“ (תהילים פח, פסוק י)
   • ”כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי“ (ירמיהו לא, פסוק כד)
   • "ומחסורכה לוא תמצא. ודאבה נפשכה מכול טוב". (תעודות מדבר יהודה,מגילת חכמת רז)

גיזרון

• קרוב לשורש ד־ו־ה (דוי דוה מדוה).
• במילון האטימולוגיות העבריות של ארנסט קליין "דאב" מפורש כ-"אֶבל", או ריחוק מאדם מסוים, מקום מסוים או עניינים מסוימים.
• משפות שמיות, לדוגמא - השורש הערבי (ת-ע-ב; ت ع ب‎) להתעייף, להיות מותש, לעבוד קשה,עבדות . ראו בערבית : טעבן "تعبان" (taʿbān) במשמעות- דאגה,עייפות.

נגזרות

• דאבון
• דאבה

מילים נרדפות

• כָּאַב (בדר"כ ממקור נפשי)
• התיסר

ניגודים

• עלץ
• שמח

מידע נוסף

בבניין הפעיל הדאיב קיים במקרא בחילוף עיצורים האדיב ”ולאדיב את נפשך“ (שמואל א׳ ב, פסוק לג) ויש מפרשים שאל"ף אינה מן השורש והוא כמו דִּאֵב.

תרגום

• רוסית: тосковать‏‏‏‏
• אנגלית pine‏‏‏‏

ראו גם

• דבא