מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא (יש לשכתב פירוש זה): כָּאַב, הצטער, נעצב.
- ”עֵינִי דָאֲבָה,מִנִּי-עֹנִי:קְרָאתִיךָ יְהוָה בְּכָל-יוֹם; שִׁטַּחְתִּי אֵלֶיךָ כַפָּי“ (תהילים פח, פסוק י)
- ”כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי“ (ירמיהו לא, פסוק כד)
- "ומחסורכה לוא תמצא. ודאבה נפשכה מכול טוב". (תעודות מדבר יהודה,מגילת חכמת רז)
- קרוב לשורש ד־ו־ה (דוי דוה מדוה).
- במילון האטימולוגיות העבריות של ארנסט קליין "דאב" מפורש כ-"אֶבל", או ריחוק מאדם מסוים, מקום מסוים או עניינים מסוימים.
- משפות שמיות, לדוגמא - השורש הערבי (ת-ע-ב; ت ع ب) להתעייף, להיות מותש, לעבוד קשה,עבדות . ראו בערבית : טעבן "تعبان" (taʿbān) במשמעות- דאגה,עייפות.
בבניין הפעיל הדאיב קיים במקרא בחילוף עיצורים האדיב ”ולאדיב את נפשך“ (שמואל א׳ ב, פסוק לג) ויש מפרשים שאל"ף אינה מן השורש והוא כמו דִּאֵב.
