מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
- לשון המקרא נִתְמוֹטֵט וְנֶחֱרַב, הוּסַב לוֹ נֶזֶק קָשֶׁה עַד יְסוֹד.
- פועל מקראי, מופיע פעם אחת בספר ירמיה (בבניין קל).
- רִחֵף וְנָדַד לוֹ, הִתְקַדֵּם וְסָר הַלְאָה בְּטִיסָה.
- ”סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ, סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ-כִּי נָצוּ, גַּם נָעוּ...“ (איכה ד, פסוק טו)
- "הָהּ! קִנְּךָ מְשֻׁלָּח, גּוֹזָלֶיךָ נָעוּ נָצוּ/ נָגֹזּוּ כַצֵּל כֻּלָּם בֵּין הָעֵצִים הַגְּבֹהִים." ח"נ ביאליק, "עַל סַף בֵּית-הַמִּדְרָשׁ"
- "על אבנים וגלים נִצִּים [...] אלה נמו שנתם ואלה נָצוּ גם נָעוּ כה וכה." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע", חלק ג'
- פועל מקראי, מקביל במשמעו למופע יחיד במקרא מהשורש נצ"א[1], קרוב גם אל המילה "נוֹצָה", וכן בארמית: נְצָא- במשמע זה.
- [פיוטי] נדיר נִהֵל קְטָטָה וּמַאֲבָק, הִתְגּוֹשֵׁשׁ עִם-.
- "שֶׁבַח מפרק הרים פָּצים/ תבור וְכַרמל נוֹצִים..." שלמה סולימן, "סדרי דיברין לשבועות", "צים באור תלתלי עקצים"
- פועל מקראי, מקבילה גם בארמית: נְצָא- במשמע הזה. ראו גם מצה.
- לשון המקרא נִתְמוֹטֵט וְנֶחֱרַב, הוּסַב לוֹ נֶזֶק קָשֶׁה עַד יְסוֹד, וּמִזֶּה: נֶהְפַּךְ שׁוֹמֵם וָרֵיק.
- ”...עָרָיו נִצְּתוּ מִבְּלִי יֹשֵׁב“ (ירמיהו ב, פסוק טו)
- ”...עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, נִצְּתָה כַמִּדְבָּר מִבְּלִי עֹבֵר“ (ירמיהו ט, פסוק יא)
- "ראה מחנות הרבה לאלפים על אבנים וגלים נִצִּים ועל הַחוֹמוֹת הַהֲרוּסוֹת..." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע", חלק ג'
- נדיר נִהֵל מְרִיבָה וּקְטָטָה, הִתְגּוֹשֵׁשׁ עִם-.
- "לרע רצים ולאיד דָּצִים/ מְדָנִים בין אחים מְנַצִּים..." אלעזר הקליר, "סדרי דיברין לשבועות", "אתו מצוות וחוקים"
- נִהֵל קְטָטָה וּמַאֲבָק, הִתְגּוֹשֵׁשׁ עִם.
- ”כִּי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים יַחְדָּו, אִישׁ וְאָחִיו...“ (דברים כה, פסוק יא)
- "ואנוכי מְצאתים (את העכברים) פעמים רבות בשדות, והנה הם נִצִּים וְנִלְחָמִים..." מנדלי מוכר ספרים, "תולדות הטבע", חלק א'
- "וידין באמת דִּינֵי נפשות, אשר היו תמול רָבוֹת וְנִצּוֹת..." יצחק אבן עזרא, "יליד ימים"
| ניתוח דקדוקי
|
| כתיב מלא |
ניצה
|
| הגייה* |
nitsa
|
| חלק דיבר |
שם־עצם
|
| מין |
נקבה
|
| שורש |
נ־צ־ץ ב
|
| דרך תצורה |
משקל קִטְלָה
|
| נטיות |
ר': נִצּוֹת, נ"י: נִצַּת־, נ"ר: נִצּוֹת־, כ': נִצָּתִי, נִצָּתוֹ, נִצָּתָהּ; נִצּוֹתֶיהָ
|
- מְקוֹר הִתְפַּתְּחוּת הַפְּרִי אוֹ הַיָּרָק בַּצֶּמַח אַחַר נָשַׁר הַפֶּרַח, תְּחִלַּת הִתְהַוּוּת הַפְּרִי אוֹ הַיָּרָק.
- ”וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם, וְהִוא כְפֹרַחַת; עָלְתָה נִצָּהּ, הִבְשִׁילוּ אַשְׁכְּלֹתֶיהָ עֲנָבִים.“ (בראשית מ, פסוק י)
- ”כִּי לִפְנֵי קָצִיר כְּתָם פֶּרַח, וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה...“ (ישעיהו יח, פסוק ה)
- ”יַחְמֹם כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ; וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ.“ (איוב טו, פסוק לג)
- שֵׁם פְּרָטִי לִנְקֵבָה.
