לדידמלבי"ם בספרו איילת השחר: "יש הרבה שורשים שראשם מ"ם ועיקר שורשם בלעדה. כמו מדנים מן (שורש) ד-י-ן, ממזר מן 'ז-ר', ממארת - שרשו א-ר-ה. וכן מרוח (אשך) מן 'ר-ו-ח'. מֵאֵן מן 'א-י-ן'. מורך מן 'ר-כ-ך', וכדומה (תזריע ס' קסו, אמור ס' נג, אמור ס' צו, בחוקותי ס' מג)
בבניין קל הנטייה מותרת לפי שתי דרכים- לפי ע"ו או לפי ע"י, דהיינו: לָדוּן וְגַם לָדִין, אָדוּן וְגַם אָדִין, תָּדֹנָּה וְגַם תָּדֵנָּה, דּוּנוּ וְגַם דִּינוּ וכולי (במקורות ניטה בייחוד לפי ד־י־ן).
בבניין התפעל הנטייה נעשית בהידמות הדל"ת לתי"ו או בלעדיה, דהיינו: לְהִתְדַּיֵּן אוֹ לְהִדַּיֵּן, תִּתְדַּיְּנִי אוֹ תִּדַּיְּנִי, מִתְדַּיְּנִים אוֹ מִדַּיְּנִים וכלי.
בבניין נפעל קיימות שתי דרכֵי הטיה: המקראית- נָדוֹן או התלמודית- נִדּוֹן. ההבדל ניכר רק בעבר ובבינוני, יתר הנטיות מזדהות.
