מדון

מתוך ויקימילון, מיזם רב לשוני ליצירת מילון חופשי שיתופי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מָדוֹן[עריכה]

ניתוח דקדוקי
כתיב מלא מדון
הגייה* madon
חלק דיבר שם־עצם
מין זכר
שורש ד־ו־ן
דרך תצורה
נטיות מְדוֹן־; ר' מְדוֹנִים או מְדָנִים
  1. סכסוך בין שני צדדים או יותר, מריבה.
    • "אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּנִי אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן, לְכָל־הָאָרֶץ" (ירמיהו טו, י)
    • "'להמריד' הוא... לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין." (סעיף 136 לחוק העונשין - הגדרת המרדה)

מובאות נוספות[עריכה]

  • "בְּאֶפֶס עֵצִים, תִּכְבֶּה־אֵשׁ וּבְאֵין נִרְגָּן, יִשְׁתֹּק מָדוֹן" (משלי כו, כ)
  • "שִׂנְאָה, תְּעֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל־פְּשָׁעִים, תְּכַסֶּה אַהֲבָה" (משלי י, יב)
  • "לָמָּה תַרְאֵנִי אָוֶן וְעָמָל תַּבִּיט וְשֹׁד וְחָמָס לְנֶגְדִּי וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא" (חבקוק א, ג)

מילים נרדפות[עריכה]

צירופים[עריכה]

תרגום[עריכה]

אנגלית: strife‏‏‏‏

ראו גם[עריכה]

השורש דון

השורש ד־ו־ן הוא שורש הניטה בבניינים הכבדים נוטה הוא עפ"י גזרת השלמים, יתר הנטייה נעשית עפ"י גזרת נע"ו/י .

נטיות הפעלים[עריכה]

ד־ו־ן עבר הווה/בינוני עתיד ציווי שם הפועל
קַל דָּן דָּן יָדוּן דּוּן לָדוּן
נִפְעַל נָדוֹן נָדוֹן יִדּוֹן הִדּוֹן לְהִדּוֹן
הִפְעִיל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הֻפְעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
פִּעֵל דִּיֵּן מְדַיֵּן יְדַיֵּן דַּיֵּן לְדַיֵּן
פֻּעַל -אין- -אין- -אין- -אין- -אין-
הִתְפַּעֵל הִדַּיֵּן מִדַּיֵּן יִדַּיֵּן הִדַּיֵּן לְהִדַּיֵּן

הערות[עריכה]

  • בבניין קל הנטייה מותרת לפי שתי דרכים- לפי ע"ו או לפי ע"י, דהיינו: לָדוּן וְגַם לָדִין, אָדוּן וְגַם אָדִין, תָּדֹנָּה וְגַם תָּדֵנָּה, דּוּנוּ וְגַם דִּינוּ וכולי (במקורות ניטה בייחוד לפי ד־י־ן).
  • בבניין התפעל הנטייה נעשית בהידמות הדל"ת לתי"ו או בלעדיה, דהיינו: לְהִתְדַּיֵּן אוֹ לְהִדַּיֵּן, תִּתְדַּיְּנִי אוֹ תִּדַּיְּנִי, מִתְדַּיְּנִים אוֹ מִדַּיְּנִים וכלי.
  • בבניין נפעל קיימות שתי דרכֵי הטיה: המקראית- נָדוֹן או התלמודית- נִדּוֹן. ההבדל ניכר רק בעבר ובבינוני, יתר הנטיות מזדהות.